"וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען" (בראשית כג,טז-יט). '"לְאַבְרָהָם לְמִקְנֶה לְעֵינֵי בְּנֵי חֵת". אמר ר' אלעזר: כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב "בני חת”. עשרה פעמים כתיב "בני חת" "בני חת", עשרה כנגד עשרת הדברות; ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות' (ב"ר נח,ח). 'י' פעמים כתיב בני חת. היינו ח' פעמים בבראשית כ"ג. ופעם אחד (שם כ"ה י') ופעם אחד (שם מ"ט ל"ב) הרי עשרה פעמים … מברר מקחו של צדיק כו'. לפי שע"י שמסייעים אותו בקניניו הם סיבה שהוא יעסוק בתורה ובמצות, ושכרו כפול ומכופל מצד לימוד התורה וקיום המצות' (עץ יוסף). נראה שכאן הובא הדרשה על "בני חת", אע"פ שלכאורה היו צריכים להביא זאת כבר קודם שהרי כאן זה כבר הפעם השביעית שנאמר "בני חת", כיון שכאן נאמר "למקנה", שעל זה הדגישו שזה קשור למקחו של הצדיק. בנוסף, כאן נאמר "לעיני", ולכן דרשו כאן כעין רמז שקשור לתורה, שהעזרה לאברהם היתה בשל היותו נשיא אלקים בתוכם (כמו שאמרו לו: "נשיא אלקים אתה בתוכנו" [פס' ו]), שהוא מייצג את דבר ה', ולכן זהו כעין כמו הזקנים שמייצגים את דבר ה' בעולם, ונקראים "עיני העדה"; לכן כאן כעין רמז שהעזרה לאברהם זהו גילוי שם ה' בעולם, ולכן כעין נחשב שקיימו את כל הדברות (שבהם גנוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א]). ועוד אולי רמזו בפעם השביעית כרמז שזה קשור לגילוי קדושה בעולם, ולכן כרמז לשבוע הבריאה; ויש בזה אף עומק שהעשרה רומז לעשרת הדברות, אבל גם לעשרת המאמרות (שעשרת הדברות כנגדם), כרמז שהעולם נברא בשביל גילוי שם ה', לכן העולם נברא בעשרת מאמרות ובעשרת הדברות פועלים לקיים את טעם בריאת העולם – לגלות שם ה' בעולם. לכן מי שעוזר למקחו של הצדיק, הוא בעצם מגלה בעולם (במציאות הפיזית) חיבור לקדושה שהצדיק מפיץ, ולכן יש בזה כעין שקיים את כל עשרת הדברות, כיון שהמאמרות והדברות קשורים. אולי אפשר שנאמר עשרה פעמים "בני חת" כרמז לאנשי העולם (שבני חת הם חלק מאנשי העולם) שאברהם היה משפיע עליהם אמונה בה' (שזו היתה משימת חייו של אברהם אבינו, כמו שאומר הרמב"ם בהל' ע"ז א,ג), וכמו שמתגלה כאן בצורה חזקה במו"מ מול בני חת על קניית המערה, שאומרים לו: "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך" (פס' ו). לכן יש בזה משום דימוי לעשרת הדברות שזהו שיא ההתגלות של שם ה' בעולם. והנה אברהם התנסה בעשרה ניסיונות (אבות ה,ג), שזהו מעלה גדולה מאוד של גילוי שם ה' בעולם, שמראה לכל העולם מה ראוי לעשות כלפי הקב"ה, ולכן זה קשור בהשפעה בעולם, כמו שראו בו בני חת כמייצג את גילוי שם ה', לכן זהו העומק שמתגלה כאן כעין קיום עשרת הדברות. אולם יש בזה גם כרמז שאברהם ושרה פעלו יחד בעולם, וכאשר שרה נפטרה אברהם גמר את עשייתו הלאומית, שעכשיו עברה ליצחק כאב השני (וגם זה נעשה ע"י חיבור לרבקה, ולכן מיד נאמר על הבאת רבקה), ולכן אין יותר גילוי מה עשה אברהם בהמשך אע"פ שחי עוד עשרות בשנים (כמו שאומר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, ב'מעשי אבות-א' עמ' 255). לכן נרמז כאן בעשרה שמגלה על עשרת הדברות – שזהו גילוי שם ה' ועל עשרת הניסיונות, כרמז שכאן זהו סיום גילוי שם ה' שמתגלה באברהם כאב הלאומי, שאנו בנ"י (הלאומי) קיבלנו את עשרת הדברות (וזה מתגלה בקבורת שרה, שאף זה היה כעין ניסיון קשה, עד כדי כך שרבנו יונה [בפירושו על אבות שם] הביא זאת כניסיון העשירי; ולכן מרמז על הנסיונות של אברהם). עשרת הדברות נתנו לנו בסיני ביציאת מצרים (שזהו הלשון הרביעית של יציאת מצרים - “ולקחתי"), לאחר שעברנו את גלות מצרים וכך הוטבע בנו הרצון ללכת אחר ה' והסלידה מהרע, וזהו ההבטחה "ויצאו ברכוש גדול" שנאמרה לאברהם, ומה שקיבלו ממון זה רק כדי שלא יהיו שיטעו ויחשבו שהכוונה לממון ממש וה' ח"ו לא קיים את הבטחתו לאברהם (כמו שמסביר הכתב והקבלה בבראשית טו,יד). לפי זה אפשר שכאן בסיפור על קניית המערה שנרמז על עשרת הדברות ב"בני חת", זה מרמז על יציאת מצרים שאז קיבלנו את התורה, וזה לאחר שנחשב ארבע מאות שנה בגלות מצרים (ראה ב'תורת המקרא' “שמות" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, כיצד נחשב לארבע מאות שנה), שבעקבותיה קיבלנו את התורה, שזהו כמחיר ששילם אברהם לעפרון: "ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (פס' טז) [וכרמז שירדו למצרים בעקבות מכירת יוסף שמכרוהו כמה פעמים וזהו רמז ב”עבר” שעבר מיד ליד; וכן שם נאמר סוחרים: “ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" (בראשית לז,כח), וזהו רמז כאן "עבר לסחר"]. והנה בני חת רצו לתת לו בחינם (וכך גם אמר עפרון בתחילה), בלא גילוי של כסף בשל מעלתו הרוחנית של אברהם (בהיותו נשיא אלקים בתוכם), ורק כיון שעפרון רצה כסף אז נתן. זהו כמו הרכוש ביציאת מצרים, שלא היו צריכים לקבל כסף בשל ההבטחה לאברהם כיון שהכוונה לרוחני, כמו שכאן לא רצו לקבל כסף בשל הגילוי הרוחני של אברהם; ומה שניתן לבנ"י רכוש מצרים זה כדי שלא יטענו שהיו צריכים לקבל כסף בשל ההבטחה, וזהו כמו שאברהם נתן לעפרון כסף כיון שעפרון ביקש שיתן לו על השדה, כי מגיע לו (כמכירה רגילה), ולכן קיבלו רכוש כתשלום על עבודתם במצרים ארבע מאות שנה, שזהו כאן שמשלם ארבע מאות כסף כתשלום על השדה. (אולי גם כרמז שאברהם שילם בשביל שתתקיים נחלה בארץ, ולכן זה מרמז על שא"י היא נחלתנו, לכן זה מתגלה בארבע מאות שקל כרמז לארבע מאות האנשים שבאו עם עשו לקראת יעקב כשחזר לארץ, שהיא נחלתו ["וארבע מאות איש עמו" (בראשית לב,ז)]; ובפרט שזה לאחר שהתגלה שעשו מאמין שהארץ היא נחלתו של יעקב, שלכן כבש ועבר לאדום [כמו שמסביר מרן פאר הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המקרא' פרשת “וישלח"] וכך בא מאדום עם ארבע מאות איש. והוא בא כדי להרוג את יעקב, שזהו כעין כאן אחוזת קבר). “בני חת" הובאו עשרה פעמים, כששמונה מהם כאן, ושנים במקומות אחרים, אולי זה כרמז כנגד עשרת הדברות שיש הבדל בין שתי הדברות הראשונות לשאר, שאותם שמענו מה' והשאר ממשה (ראה בהרחבה ב'תורת המועדים', מאמר 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן כאן שמתגלה כנגד עשרת הדברות זה גם מופיע בחילוק בין השמונה לשנים האחרים. הפעם התשיעית מופיעה בקבורת אברהם: “ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא. השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו" (בראשית כה,ט-י). נראה שזה רומז לדברה הראשונה "אנכי ה'”, כיון שבזה נרמז שישמעאל עשה תשובה: 'א"ר יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר (בראשית כה, ט) "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו"' וכו' (ב"ב טז,ב), כך שנרמז ששב בתשובה לאמונה בה', ולכן זהו כנגד "אנכי ה'” שזהו האמונה בה' ('היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלקות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים. והוא אמרו: "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ, ב)' [ספר המצוות לרמב”ם, עשה א]). הפעם העשירית מופיעה בדברי יעקב לבניו שיקברוהו במערת המכפלה: “מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת" (בראשית מט,לב). בקשתו של יעקב להיקבר במערת המכפלה קשורה לבקשתו הכללית יותר שלא יקברוהו במצרים, כמו שביקש מיוסף: “ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם" וגו' (בראשית מז,כט-ל). אחד מטעמיו של יעקב שלא להיקבר במצרים אלא שיעלוהו ויקברוהו בארץ הוא: 'מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו: אלולי [היא] ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו' (משנת ר"א, יט). כך שזה קשור לאי השארות בחו"ל (ובכלל עצם בקשתו של יעקב שיקברוהו במערת המכפלה זה אומר שיעלוהו לארץ ולא ישאר בחו”ל), שזה מרמז על הדברה "לא יהיה לך", כיון שההמצאות בחו"ל זהו כעין ע"ז: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). אולי אפשר שמה שנאמר אצלנו מרמז על שאר הדברות: "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר" (פס' ג), כרמז ל"לא תרצח”, שיש כאן גילוי של מת. "ויענו בני חת את אברהם לאמר לו. שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך" (פס' ה-ו), כנגד "לא תשא", שיש לכבד את שם ה' (שלא לאמרו לשווא) שכך כאן כיבדו את אברהם (שאמרו שיקבור איפה שרוצה, בשל מעלתו) בהיותו מייצג את שם ה'. "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת" (פס' ז), כנגד "כבד את", שיש לכבד את ההורים, שמגיע להם שיכבדו אותם, שכך כאן השתחווה להם ככבוד על דבריהם. "ועפרון ישב בתוך בני חת" (פס' י), כנגד שבת שהוא יום גדול וקדוש, כרמז בעפרון: '"ועפרון ישב" - כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהי' צריך לו עלה לגדול' (רש"י), שזהו גילוי של יום וגדולה, כרמז לשבת; בנוסף, הוא יושב בתוכם, שבתוכם זהו כל בני חת, שכולם באו, כנרמז בהמשך: '"לכל באי שער עירו" - שכולן בטלו ממלאכתן ובאו לגמול חסד לשרה' (רש"י), וזהו רמז לשבת שבטלים ממלאכה. "ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת" (פס' י), כרמז ל"לא תענה ברעך עד שקר", שכאן מה שענה עפרון לאברהם (לפני כולם, כמו עד שמעיד לפני אחרים) שיקח בחינם (“לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך" [פס' יא]. '"לא אדני" - לא תקנה אותה בדמים. "נתתי לך" - הרי היא כמו שנתתיה לך' [רש"י]) היה שקר. "וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (פס' טז), כנגד "לא תחמוד", שאברהם נתן ממון רב לעפרון בשל בקשתו שישלם כ"ך הרבה תמורת המערה, שזה נבע מכך שעפרון חמד את כספו של אברהם. "לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (פס' יח), זה כנגד "לא תגנוב", שכאן אברהם קנה את המערה בשלמות כך שזה שלו ('"בכל באי שער עירו" - בקרב כולם ובמעמד כולם הקנהו לו' [רש"י]), ולכן מי שיקח ממנו זהו גניבה (אמנם לא תגנוב בדברות זה גניבת אדם ולא ממון, אולם זה עניין של גניבה [שכאן גונב אדם וכאן גונב ממון]). "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת" (פס' כ), כנגד "לא תנאף", כרמז שעכשיו זה אחוזת קבר לאברהם ושרה אשתו, ולא לשאר בני חת, כעין רמז לזוג שאין לאחר לבא ביניהם לנאוף. וכך יוצא שעשרת "בני חת" מרמזים על עשרת הדברות.