'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). בפשטות משמע שחנוכה נקבע על נס פך השמן, אולם לכאורה לא מצאנו בשום מקום שקובעים ימים טובים על נס בשביל מצוה? אלא החג נקבע בגלל הניצחון, כמו שמתחילה הברייתא בנס הניצחון (וכך אנו אומרים בתפילת על הנסים ובהדלקת נרות חנוכה), וקישרו זאת לנס המנורה כיון שראו קשר בין הדברים. מה הקשר ביניהם? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('לזמן הזה', כסלו, 'על מה נקבע חנוכה', ראה שם בהרחבה) מביא את דברי המהר"ל: 'ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן הוא הניצחון שנצחו ישראל היוונים, כי הניצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל, והשם יתברך רצה בעבודת ישראל, ולכן נעשה הנס בנרות'. כמו כן מוסיף ומדגיש מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א שהנר המערבי היה דולק מעבר לזמן הטבעי של השמן שניתן בו, וזה היה מראה על שה' מתגלה לא רק מעל הטבע אלא גם בטבע, וכך גם כאן הנס הראה על השגחת ה' שפעל דרכנו בטבע. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ('מועדי ישראל', 'נס פך השמן' [ראה שם שמביא כמה קושיות אם הטעם הוא רק נס המנורה]) שבנס שהשמן דלק מעל הטבע ראו כשבירת הפילוסופיה היוונית שטענה שהאש בראה ושולטת על העולם, שבנס שהאש לא כילתה הוכח שה' הוא ששולט. (אולי כרמז למהר"ל שמובא בברייתא: 'שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל', שמדוע לומר פעם שניה 'שבהיכל', הרי אם נכנסו להיכל וטימאו שם את השמנים ברור שהכוונה לשמנים בהיכל? אלא שבאו להדגיש שהנס שניצחו במלחמה והוכח בנס פך השמן [שנאמר מיד בהמשך] קשור למלחמתם על טומאת ההיכל שהיוונים רצו לטמא; לכן מודגש שוב ההיכל. ואולי לדברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א נרמז 'ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול', וכי מה זה משנה אם היה חותם של כה"ג? שיאמר שמצאו פך אחד של שמן טהור! אלא כרמז להדגיש שהנס מרמז על עניין הכה"ג, שהכהנים מלמדים את ישראל תורה, וכן הם עובדים את עבודת ה' במקדש, שכך מרמז על היפך מהפילוסופיה שהיא לא כמו חכמת התורה וכן עבדו בשל כך לע"ז; וזה בפרט הכה"ג כעין רמז כמו היפך מפילוסופיה של האש שפילוסוף מסויים הוא שהעלה זאת, והוא היה ראש השיטה הזו, לכן כהפכו זהו גילוי של הכה"ג). אולי אפשר ע"פ המדרש: '"וְחֹשֶׁךְ", זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). שחז”ל (וכלל האנשים) זיהו את יון שמחשיכה את עיני ישראל, לכן בניצחון עליהם זה התגלה בהארת המנורה שכמאירה את העיניים; ובגילוי של שמן טהור (אע"פ שע"פ ההלכה יכלו להדליק בשמן טמא, בכ"ז נעשה נס שידליקו בשמן טהור דווקא) כגילוי לחיבור טהור ושלם כראוי לה', היפך ממה שיון רצו לטמא את גילוי ישראל ע”י שיכתבו על קרן השור. כמו”כ יון רצו לבטל מישראל גילוי של תו”מ ('בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות' וכו' [רמב”ם; הל' מגילה וחנוכה ג,א]), לכן במנורה זה מתגלה באש הנרות שדולקים ומאירים, כרמז לתו”מ: "כי נר מצוה ותורה אור” (משלי ו,כג); והתגלה בשמן טהור כגילוי שהתו”מ מטהרת את העולם, היפך מטומאת יון. אולי גם נרמז שדלקו נרות המנורה מעבר לזמן בדרך נס, כעין הנר המערבי שהיה דולק בנס ומראה על גילוי שכינה: '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרוכת העדות יערוך". וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). ושיא השכינה זה בארון בקה"ק, לכן גם הנר המערבי מכוון אליו כעין לגלות את עניין השכינה שבו: 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). והנה השכינה בארון היתה מגינה על ישראל במדבר, שהיה יוצא אש מהארון ומכלה את שונאי ישראל: 'אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין, הָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִתּוֹךְ שְׁנֵי בַּדָּיו שֶׁל אָרוֹן כְּדֵי לִפְגֹּעַ שׂוֹנְאֵיהֶם' (במדבר רבה ה,א). לכן בנס המנורה שדלקה מעבר לזמן ראו גילוי לניצחונם, כיון שהנר המערבי שממשיך להאיר היה מכוון לארון, שגם בו היה גילוי של אש שמכלה את שונאי ישראל, ולכן ראו בזה רמז לעזרת ה' לניצחונם על היוונים. אולי אפשר שראו בנס המנורה כרמז לניצחונם על יוונים כיון שבכך הפסיקו את הגזרות של היוונים, ולכן ראו בנס המנורה רמז להפסקת גזרות יוון. היוונים גזרו שהנשאת נבעלת להגמון תחילה: 'ובמה היו מצרים להם מלכי יון? היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות, ואחר כך היו נשואות לבעליהן, ומנעו את ישראל שלא לשמח עם נשותיהם, לקים מה שנאמר "אשה תארש ואיש אחר ישכבנה" ... ובת אחת היתה למתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול, וכשהגיע זמנה לינשא בא הקסטרין לטמאה, ולא הניחו אותו וקנאו מתתיהו ובניו וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידן והרגום' (מגילת תענית, י"ז אלול). כנגד זה ראו בנר המאיר כרמז לביטול הגזרה, כיון שבעקבות מעשה האונס של ההגמון ודאי שהיו כמה שהיו יולדות בעקבות כך, והוולד אמנם יהודי (בשל שאמו יהודיה) אולם הוא בא ממעשה פסול, לכן התגלה במנורה נס בשמן טהור, שנר מרמז על הנשמה: ”נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), שכך מרמז על שירדה נשמה לעולם, ועכשיו זה הכל בגילוי טהרה, שלא היה כאן מעשה אונס של ההגמון, לכן התגלה בנס של שמן טהור (שהרי יכלו להדליק בשמן טמא כיון שטומאה הותרה בציבור, אלא שיש בכך גילוי להורדת נשמה לעולם בטהרה, שזה מגלה על הניצחון על היוונים). עוד גזרו היוונים: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד), וכן גזרו שלא להזכיר את שם ה': 'שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם; וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות' (ר"ה יח,ב), שזה אותו עניין של ביטול גילוי שם ה' בעולם. כנגד זה התגלה בנס המנורה שדלק בנס כמו שהיה בנר המערבי, שבזה היתה עדות שהשכינה שורה בישראל (שבת כב,ב), שיש גילוי חיבור של ישראל והשכינה, שמגלים את שם ה' בעולם. עוד גזרו יון: 'עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת־הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה' (מגילת אנטיוכוס, י). ברית המילה נעשית ביום השמיני, שכך גם היה הזמן של הנס במנורה, שדלק שמונה ימים בנס. בנוסף, המילה היא גילוי בגוף לנשמה היהודית שבתוכנו (וכן גילוי לחיבורנו לה', ברית ביננו לה'), שזה התגלה בדליקת הנרות בנס כעין הנר המערבי, שזה דבר שמראה על השראת השכינה בישראל, כעין המילה שמראה על קשרנו לה', והנר מרמז על הנשמה (“נר ה' נשמת אדם”). יום השבת חל ע"פ השמש שקובעת את היום בשקיעתה, כך המנורה הטהורה מאירה ולכן כעין רמז לאור השמש שקובע לשבת קודש; וזה אור שדלק עוד זמן בנס, כעין רמז לתוספת שבת, שממשיכים קדושה מיום השבת לפניה ולאחריה. ובמנורה שבעה נרות כעין כנגד שבעת ימי השבוע, והנר המערבי דולק בנס כעין שבת קודש (שהנר האמצעי הוא הנר המערבי [לאחת הדעות], וכן השבת הוא כאמצע השבוע [פסחים קו,א]) שהיא כעין מעל הטבע (ששבת היא מעין עוה"ב [ברכות נז,ב. ב"ר יז,ה]), וכך כאן המנורה דלקה בנס כעין הנר המערבי ולכן כרומז לשבת קודש. המשכן היה כנגד בריאת העולם, והמנורה היא: 'ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מארת ברקיע השמים”, ובמשכן כתיב: "ועשית מנרת זהב” (שמות כה, לא)' (תנחומא "פקודי" סימן ב). כך שהמנורה מרמזת כנגד השמש והירח, שזהו כרמז לשבת שנקבעת ע"פ השמש, ולר"ח שנקבע ע"פ הירח. ולכן ראו בזה רמז לביטול גזרת שבת ור"ח. ר"ח נקבע ע"פ ראיית הירח כשמתחיל להאיר מעט, וזהו כעין גילוי שהיה בפך השמן, שמצאו פך אחד קטן שהיה בו להאיר מעט זמן, כעין רמז לאור הירח בתחילת החודש שהוא קטן ומועט בהארתו, ונעשה נס בשמן שהתגבר והחזיק שמונה ימים כעין הירח שמתגבר ומאיר יותר במשך החודש; כמו"כ קביעת הר"ח מוצרכת ביותר לעניין קביעת המועדים (שהם חלים ע"פ התאריך), ולכן כשהיוונים באו לבטל את קביעת ר"ח, זה היה במחשבה לבטל את החגים כעין ביטול השבת שגזרו, זהו כעין רמז בהתחזקות כח המשכו (שממשיך להאיר), שעניין הר"ח שנראה כסתמי, יש בו חשיבות גדולה שמתגלה בהמשך בהארת החגים. ר"ח כיום הוא בלי חשיבות גדולה ומיוחדת (אמנם יש בו מעט חשיבות לעניין סעודת ר"ח: 'מצוה להרבות בסעודת ראש חודש' [שו"ע או"ח תיט,א] ותפילות וברכות), אולם לעתיד הוא ייעשה כעין חג: "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'" (ישעיהו סו,כג) [אמנם אין זה כ"ך פשוט ראה ב'מועדי ישראל', 'מעמדו של ר"ח...' , למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], וזהו כמו התגברות כח השמן שהיה בפך (וזהו נס שדלק שמונה ימים, כעין רמז לעתיד לבא שישתנה מהמציאות הרגילה של ימנו, וזהו שמונה כמעל הטבע). אולי גם כרמז: 'ד"א: "והיה מדי חודש בחדשו", והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת? א"ר לוי: עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו, והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם? אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים' וכו' (פסיקתא רבתי,א). שיהיה התרבות א"י לככל העולם, ולכן בשבת ור"ח העננים יבואו אותנו לירושלים; כך ראו כרמז החשמונאים שהיונים ששלטו בכל העולם רצו לבטל מאיתנו את הקשר לירושלים, ובניצחון עליהם שגרשנו אותם מירושלים ובהמשך מכל א"י, נעשה נס במנורה בשמן הטהור שדלק הרבה יותר מטבעו, כעין שא"י תתקדש ותתטהר (כמו בביטול שלטונם וחזרת שלטוננו, שיש בזה השפעה למעלת קדושת הארץ) ותגדל יותר מטבעה כיום; ויעלו ע"י ענני הכבוד כעין שהיו במדבר, ועמוד הענן במדבר הגן על ישראל מהמצרים: 'והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא והיה המלאך והענן מקבלן' (מכילתא; שמות יד,כ), וכך ה' הגן עלינו שננצח את היונים (וכן במדבר היה את עמוד האש ועמוד הענן שה' הפעיל להנחותם בדרך: "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" [שמות יג,כא], שכך כרמז באור המנורה כעין עמוד האש שמאיר, שהוא בא להנחות וכך עמוד הענן כנגדו ביום, כך שקשורים, ולכן זהו כרמז להגנה שהענן הגן ממצרים; והמנורה שהאירה מרמזת ליד ה' שפועלת בעולם בשבילנו, כעין שה' הביא את העמודים להנחותנו). אולי זהו רמז: 'אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, כסוכה וכמבוי' (שבת כא,ב-כב,א). שנר חנוכה כעין קשור לשבת (מבוי) וסוכה שזהו חג שנקבע ע"פ ר"ח, שבנס המנורה (שתיקנו כנגדו את נרות חנוכה) ראו קשר לביטול גזרות יוון אלו; והטעם של הפסול במעל כ' אמה זה משום שהאדם לא רואה ('פסולה - דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא' [רש"י]), שבזה כעין רמז למילה (שגזרו על שלושתם יחד כמובא במגילת אנטיוכוס) שבה נראה קשרנו התמידי למצוות, כעין המסופר על דוד: 'ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו' (מנחות מג,ב).