החשמל
נכתב על ידי אביהו ח, 15/12/2025
- בס"ד לע"נ רוני בן מרסל מַלְבּוּשׁ גִּימַטְרִיָּא חַשְמָ"ל לְאַקַמָא שְׁכִינְתָא מֵעַפְרָא התשפ"ו
- רָצִיתִי לְנַסּוֹת לְבָאֵר בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה, דְּבָרִים יְקָרִים שֶׁכָּתַב הָרַב בֶּן אִישׁ חָי פר' בְּרֵאשִׁית וְלִפְנֵי זֶה נַקְדִּים וְנֹאמַר,
- שֶׁהַלְּבוּשׁ שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים, נוֹעָד לְהָגֵן עַל גּוּפֵנוּ מִשְּׂרִיטוֹת וְכַיּוֹצֵא, וּמִקֹּר, וְנוֹתֵן כֹּחַ לַגּוּף, וְגַם נוֹתֵן לָנוּ כָבוֹד,
- וַהֲרֵי יָרַדְנוּ לָעוֹלָם לְצֹרֶךְ מַשֶּׁהוּ רוּחָנִי, וְאִם כֵּן גַּם לְנֶפֶשׁ שֶׁלָּנוּ יֵשׁ מַלְבּוּשׁ שֶׁשּׁוֹמֵר עָלֵינוּ, אַחֶרֶת בְּקַלּוּת הָיִינוּ נִזּוֹקִים מִכָּל מִינֵי נְגִיפִים וְחַיְדַּקִּים רוּחָנִיִּים.
- וְרוֹאִים שֶכַּאֲשֶׁר שׁוֹלְחִים דָּבָר יְקָר עֵרֶךְ וְעָדִין הֶעָלוּל לְהִנָּזֵק בַּדֶּרֶךְ, עוֹטְפִים ומְרַפְּדִים אוֹתוֹ בַּהֲגָנָה, כֵּן הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה עֲלוּלָה לְהִפָּגַע בַּדֶּרֶךְ מִן הַחִיצוֹנִים הַמְבַקְשִׁים לְקַבֵּל מִמֶּנָּה חָיוּת מֵעֵין יְנִיקָה, וְאִם כֵּן, הִיא נִשְׁלַחַת לַגּוּף בְּעִטּוּף שֶׁל צֶלֶם רוּחָנִי.
- וְעַתָּה נָבוֹא לְהַסְבִּיר אֶת הָרַב בֶּן אִישׁ חָי: יָדוּעַ מַה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל בְּעִנְיַן הַלְּבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁקּוֹדֵם הַחֵטְא הָיָה לָהֶם לְבוּשׁ רוּחָנִי מִן הַחַשְׁמַל, וְזֶה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ אֵשׁ שׂוֹרֶפֶת שֶׁמְּפַחֲדִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיה, וּכְשֶׁחָטָא, הִפְסִיד אֶת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה, וְעָשָׂה לוֹ מַלְבּוּשׁ אַחֵר גַּם כֵּן רוּחָנִי מִקְּלִפַּת נֹגַהּ, קְלִיפָה זֶה כִּסּוּי כְּמוֹ קְלִפָּה שֶׁמְּכַסָּה אֶת הַפְּרִי וְהַקְּלִפָּה הַזּוֹ מְכַסָּהּ עַל הָאֱלֹקוּת, אֲבָל הַמִּלָּה נֹגַהּ פֵּרוּשָׁהּ אוֹר,
- אָז קְלִפָּה זֶה דָּבָר שמְעֹרָב בָּהּ גַּם טוֹב וְגַם רַע, וּקְלִפָּה זוֹ הִיא כְּמוֹ הַתַּאֲווֹת הַחָמְרִיּוּת שֶׁל הַיּוֹם, וְנִקְרְאוּ לְבוּשִׁים אֵלֶּה בְּשֵׁם כָּתְנוֹת עוֹר, וְאָמְנָם נָכוֹן שֶׁעַל פִּי הַפְּשָׁט, כַּוָּנַת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים שֶׁמְּבָרְכִים בַּבֹּקֶר, הִיא עַל הַבְּגָדִים שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים עַל הַגּוּף, אוּלָם הוֹסִיף הָאֲרִיזַ"ל, שֶׁזֶּה גַּם בְּעִקָּר עַל המַלְבּוּשׁ הרוּחָנִי לַּנֶּפֶשׁ,
- וֶהֱיוֹת כִּי אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, אָז תָּלוּי לְפִי עֵרֶךְ הַחֵטְא, אִם הַחֵטְא הוּא חֲמוּר, הוּא מְאַבֵּד אֶת הַלְּבוּשׁ הָרוּחָנִי הַזֶּה לְגַמְרֵי, וְהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן לוֹ בְּחַסְדּוֹ לְבוּשׁ חָדָשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר עָרוּם, וְלָזֶה תְּכַוֵּן בְּאָמְרְךָ מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים, וְאִם הַחֵטְא קַל, נֶחְלָשׁ כֹּחַ הַלְּבוּשׁ הַהוּא ואֵינוֹ יָכוֹל לְהָגֵן טוֹב כמ"ש צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי - הֶחְלַשְׁתָּ, אֲבָל הוּא לֹא מִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי מֵעָלָיו, וּבַבֹּקֶר הוּא מְקַבֵּל כֹּחַ לְחַזְּקוֹ, וְזֶה בִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ,
- וּכְנֶגֶד 2 בְּחִינוֹת אֵלּוּ, נִתְקְנוּ בּ' בְּרָכוֹת אֵלֶּה. וְעִנְיָנָם, כִּי הִנֵּה בְּכָל לַיְלָה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַפְקִיד אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּיַד מַלְכוּת ה', בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, שֶׁזֶּה כְּמוֹ מְכוֹנָה שֶׁמְּחַדֶּשֶׁת דָּבָר מְסֻיָּם, אָז הִיא מְחֻדֶּשֶׁת אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר, כְּמֵ"ש חֳדָשִׁים לַבְּקָרִים, כִּי אִם עָשִׂיתָ עֲווֹן, עשית קֶרַע גָּדוֹל בִּלְבוּשׁ שֶׁלְּךָ, וְאֵינוֹ מָגֵן וְעוֹזֵר לְךָ בְאֶפֶקְט טוֹב, בְּקִצּוּר אַתָּה מְקַבֵּל בַּבֹּקֶר מַלְבּוּשׁ לְַנֶפֶשׁ הָעֵרוּמָה שֶׁהוּא כְּדִמְיוֹן אוֹר הַחַשְׁמַל, וְזֶה עוֹזֵר לְךָ לִדְחוֹת אֶת כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה,
- וְדָבָר רִאשׁוֹן עָלֵינוּ לְהָבִין וְלָדַעַת, שֶׁהַלְּבוּשׁ הָרוּחָנִי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַיּוֹם, אֵינוֹ בְּאוֹתוֹ עָצְמָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה לִפְנֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה, אִם יֵשׁ לָנוּ לְבוּשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ וּמְסַנְוֵר אֶת כֹּחוֹת הָרַע, אֵיךְ אָנוּ בִּכְלָל יְכוֹלִים לַחֲטֹא, הֲרֵי חִזַקְנוּ אֶת הַלְּבוּשׁ שֶּׁדּוֹחֶה אֶת כָּל כֹּחוֹת הַיֵּצֶר? וְהַתְּשׁוּבָה, תָּמִיד יֵשׁ בְּחִירָה לָאָדָם, אֵין כָּזֶה דָּבָר שֶׁאָדָם יְקַבֵּל לְבוּשׁ מָגֵן וְזֶהוּ, כל כֹּחוֹת הָרַע יִבְרְחוּ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אִם אָדָם רוֹצֶה לַחֲטֹא, גַּם עִם הַלְּבוּשׁ הַזֶּה, יוּכַל לַחֲטֹא. כְּמוֹ שֶׁאָדָם שׁוֹמֵר עַל הַבְּרִיאוֹת, וּבְכָל זֹאת חַיְדַּקִּים יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס,
- אָז הוּא הַדִּין גַּם בָּזֶה, אָמְנָם נָכוֹן שֶׁאָמְרוּ ז"ל: מִי שֶׁיֵּשׁ
לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ, וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, בְּחֶזְקַת
שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע יֵשׁ מסביבו חוֹמוֹת בְּצוּרוֹת שֶׁדּוֹחִים
אֶת כֹּחוֹת הָרַע, אֲבָל גַּם הוּא, עֲדַיִן נִשְׁאֲרָה לוֹ בְּחִירָה לַעֲשׂוֹת מַה
שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְכָל אֵלֶּה הֵם רַק כְּלֵי עֵזֶר לַעְזוֹר לוֹ בְּמִלְחַמְתּוֹ.
- והנה על המלבושים הרוחניים שלנו, יש אור מקיף אור סובב שהוא מחוץ להם, וזה אור שמרב שהוא חזק אינו יכול להכנס אל הגוף וסובב אותו וחופף עליו בחוץ, כמו חומה, ואין לך דבר שדוחה את כחות הרע כמו אור המקיף,
- לפי שאין להם יכולת לינק ולקבל חיות מאור המקיף, ולכן האור הזה עומד בחוץ ואין לו פחד מהם.
- לא כמו האור הפנימי שבתוך הגוף (שתפקידו להכשיר את הגוף כדי שיוכל להכיל אור הנוסף) שכן פוחד מהם,
- והנה בזה מובן, למה התקנא הנחש באדם הראשון להחטיאו, כי ראה את הַכָּתְנוֹת אור
שלו, שיש עליהם אור מקיף מאד גדול, והוא שמור, והוא הנחש, אין לו אחיזה באור הזה,
כמו שכתוב "והנחש היה ערום" כלומר לא היה לו מלבוש האור המקיף המגן
עליו, לכן נלחם בו להחטיאו וגרם להעביר מעליו כתנות אור, ונהיה במקום זה עור,
כלומר בלי האור המקיף.
- הַחוֹקְרִים גִּילוּ, כִּי גּוּף הָאָדָם מֵכִיל בְּתוֹכוֹ וּסְבִיבוֹ, שָׂדוֹת אֶנֶרְגִיָּה שֶׁנִּתָּן לְצַלֵּם אוֹתָם בְּמַכְשִׁירִים מְיֻחָדִים, וַאֲפִילוּ לְרַפְּאוֹת עַל יְדֵי כָּךְ מַחֲלוֹת. כְּמוֹ שִׁיטַת טִפּוּל שֶׁנִּקְרֵאת הִילִינְג, שֶׁלָּקוּחַ מֵהַמִּלָּה הִילָּה, אוֹמְרִים הַמְּקֻבָּלִים, שֶׁעַ"י הֲנָחַת תְּפִלִּין, מֻקְרֶנֶת הֶאָרָה מְסֻיֶּמת אֶל תּוֹךְ נִשְׁמַת הָאָדָם, וּמַשְׁפִּיעָה עַל הַרְגָּשׁוֹת, וּכְמוֹ כֵּן יוֹצֶרֶת סָבִיב הָאָדָם חוֹמַת מָגֵן רוּחָנִית מִפְּנֵי אֶנֶרְגִיּוֹת שְׁלִילִיּוֹת.
- כָּתוּב בַּפָּסוּק "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" וְהַצֶּלֶם הַזֶּה, הוּא מַשֶּׁהוּ שֶּׁנִּמְצָא בְּאֶמְצַע בֵּין הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף, וְגַם כָּתוּב בגמ' גִּיטִין סו: שֶׁלִּבְנֵי אָדָם יֵשׁ בָּבוּאָה וְגַם בָּבוּאָה שֶׁל הַבָּבוּאָה, וְהָרַב דָּוִד בַּצְרִי שַׁלִּיט"א אָמַר, שֶׁהַמֻּנָּח 'הִילָה' שֶׁרְגִילִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הוּא מִלְּשׁוֹן אוֹר, כַּכָּתוּב "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי" אִיּוֹב. כְּט. ג וְהִיא הַהֶאָרָה הַמְלַוָּה אֶת הָאָדָם בְּאֹפֶן סָמוּי, כָּל יְמֵי חַיָּיו.
- דִּבְרֵי הָרַב זַמִיר כֹּהֵן הַי"ו סֵפֶר הַמַּהְפָּךְ 1
- ולפי האמור שאין אחיזה לכוחות הרע באור המקיף, אז מובן בס"ד הטעם למה מצות ציצית מסוגלת לזכר את מצות ה', ככתוב "וראיתם אותו וזכרתם "... כי יש בציצית אור מקיף, ולכך יש בו כח לדחות את כחות הרע, וכיון שהוא דוחה אותם, זה מועיל לזכירה, כי ידוע שצריך להזהר לא ללבש 2 בגדים בבת אחת, והעושה כן גורם לשכחה, וסוד הדבר, שלכל לבוש יש בחינת אור מקיף וזה דוחה את הקליפות, וזה שלובשם ביחד, אינו מניח מקום לאור המקיף להכנס ולהקיף בין כל לבוש ולבוש, ועל ידי כך אין כוחות הרע נידחים משם,
- כי הזכירה היא מצד הקדושה, כמו שכתוב ואין שכחה לפני כסא כבודך, כי ברגע שהוא רואה את הציצית, ומכוון שהוא מתעטף בה לִזְכֹּר את כל מצוות ה', אז ע"י זה מתגבר כח האור המקיף ומסלק את השכחה, ודע שזה לא רק מביא לזכירה, אלא להרבה דברים, כמו שמחה ורצון לעבוד ביותר חשק, וגם תפילותיו יותר מתקבלות, כי ברגע שסלקת את הטומאה החושך ממילא נהיה אור.
- וכתוב עוד בספרים, לא לאכל בכלים שבורים, כי הם רומזים אל בחינת הקליפה שנדבקת איפה שיש קלקול ושבירה ולכלוך, כמו זבוב שעוזב מקום נקי והולך למקום מלוכלך, והשכחה היא מהם.
- כף החיים סימן ב אות ג ואולי מפני שחז"ל קוראים גם
לבגדים כלים, ואם כן רצוי להזהר, שגם המלבושים הגשמיים שלנו לא יהיו קרועים, כי גם
זה נותן חיות לכחות הרע, והגמ' קוראת לכלי שבור, כלי מת... ב"ק
נד ואתה רואה, שגם בפסח מחפשים כלי שבור לשפוך בו את עשרת המכות. ואנשים
חושבים שאם הגופיה שלהם קרועה, זה לא משנה כי אף אחד לא רואה את זה, אולם לפי מה
שכתבנו, זה לא נכון, וכל שכן הציצית, צריך להזהר שלא תהיה קרועה בגוף הטלית עצמו
(לא בחוטים), רק צריך להסביר שמדובר כאן על קרע, ולא על כל חוט שנפרם. צריך להבהיר,
שהמלבושים האלה חוץ ממה שהם שומרים מחטא, הם גם נותנים כבוד לאדם, כמו המלבוש
הגשמי, ככתוב שר' יוחנן קרא למניה מכבדותיה, וגם אנשים יתנו לו כבוד.
- וְהִנֵּה
עָלֵינוּ לֹא לַהֲפֹךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת, כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּקְפִּידִים
לֹא לִלְבֹּשׁ שְׁנֵי בְּגָדִים בְּיַחַד מֵחֲשָׁשׁ שִׁכְחָה, אֲבָל לֹא תָּמִיד נִזְהָרִים
בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם, שֶׁשָּׁם כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי
עֵינְכֶם...לְמַעַן תִּזְכְּרוּ" וְצָרִיךְ לָדַעַת שְׁמִי שָׁח"ו שׁוֹכֵחַ,
הוּא אֻמְלַל וְזֶה ח"ו יִסּוּרִים קָשִׁים מְאֹד, לָכֵן יִשְׁמֹר הָאָדָם אֶת
עֵינָיו וְיִנָּצֵל מֵהַשִּׁכְחָה.
- וראינו בחורים ספרדים לא נשואים, שמתפללים בלי ציצית גדולה, וזה בא להם מעצלות או בגלל שחם להם בקיץ, וצריך להסביר להם, שאפילו אם ישימו אותה רק כמה דקות, יזכו להרבה ברכות, וגם לזיווג הגון, כי האשה היא גם בבחינת אור מקיף, ודרך אגב גם טלית קטן רצוי לבדק מידי פעם, אם החוטים לא מסובכים או קרועים כדי שהנשק יהיה נשק חזק.
- וראינו שלפני
שנה, חלקו כל כך הרבה ציציות לחיילים בצבא, וחלק מהם אמרו שזה ממש הגן עליהם. וכן
כתוב ששקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות.
- הַכָּתְנוֹת אוֹר שֶׁהָיוּ לְאדה"ר נִשְׁאֲרוּ לְבָנָיו, אֶלָּא שֶׁהֵם חֲסוּיִים מִבְּנֵי אָדָם, לְכָל צַדִּיק יֵשׁ לוֹ מַלְבּוּשׁ אוֹר מַקִּיף, וְאִם לֹא הָיָה חֵטְא אדה"ר, הָיָה מִתְגַּלֶּה זֶה הָאוֹר לְעֵינֵי הַכֹּל, כִּי אֵצֶל אדה"ר רָאוּ אֶת זֶה, אֲבָל אַחֲרֵי הַחֵטְא הָאוֹר הַזֶּה נֶעְלָם מִבְּנֵי אָדָם, אֲבָל עִם כָּל זֶה, הַצַּדִּיקִים יְכוֹלִים לְגַלּוֹת אֶת אוֹר הַמַּלְבּוּשׁ הַזֶּה ע"י יִחוּדִים, שֶׁיִּהְיֶה נִרְאָה אֲפִילוּ לְאֲחֵרִים, כְּמ"ש בַּזֹּהַר אִדְּרָא זוּטָא, ר' שִׁמְעוֹן אָמַר מִילְּתָא וְאַסְחַר אֶשָּׂא בְּבֵיתָא, עָשָׂה יִחוּד וְהִקִּיפָה אֵשׁ רוּחָנִית אֶת הַבַּיִת, וְנִגְלָה הַמַּלְבּוּשׁ הָרוּחָנִי אֲשֶׁר עָלָיו, כִּי בֶּאֱמֶת הָאוֹר הַמַּקִּיף הוּא כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ, הוּא לֹא הָלַךְ אֶלָּא נִתְעַלֵּם מִבְּנֵי אָדָם. בֶּן יְהוֹיָדָע ברכות ה:
- והיות ואנו קרובים לחנוכה ואור הגנוז מתגלה בהדלקת הנרות, ואור הגנוז זה אור שאדם היה יכול לראות בו מסוף ועולם ועד סופו, אולם לפי הרמז הפירוש הוא, שה' רצה לכבד אותי שאני אצית אותו, והאור הזה גנוז אצלי, כל אחד בהתמודדויות שלו ובפתויים שלו, וכמו שנרות מדליקים בחלון, לכל אחד יש חלונות של הפצת אור שה' מזמין לפניו ...שאתה יכול לעבור ליד החלון ולהשאיר אותו סגור, והאור ישאר גנוז שם, ובאותה מדה אתה יכול לפתוח את החלון הזה ולגלות את ה' ולהוציא משם אור גנוז, לדוגמא מצב יבש של איזה ערב שגרתי ואפור, שאני צריך משהו ומתחשק לי לעשות משהו אסור או לא אסור אבל זה לא רצון ה', והחלטתי להתגבר, ובבת אחת הארתי לה' בכזה אור עצום, הפכתי את הרגע השומם הזה לאור... הגשתי לקב"ה את כל האפשרויות שיש לי לשלוט על העולם ומסרתי לו את זה, בהתגברות שלי לא ראיתי לא אור גשמי ולא אור רוחני, מצידי היה פה סתם רגע מעצבן, אבל בשמים זה תורגם לאור של פרוז'קטור, בחנוכה אנו לא מסתפקים, אלא יוצאים לשוק, ושם אתה כהן גדול ומאיר את החשיכה. על פי הרב ש.פולק הי"ו לֻּקַט עי מחבר הספר להחיות רוח שפלים 025808564
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
