רחוב או עיר הנקראים על שם עבודה זרה, מותר להזכירם בפה וכן לכתוב את שמם.

 הרב שי טחן 

המטייל בחוץ לארץ במקומות הנקראים בשם עבודה זרה רשאי לומר או לכתוב את שם אותו המקום, ולדוגמא כששוכר מונית וצריך לומר לנהג לאן פניו מועדות, ושם המקום נקרא בשם עבודה זרה.

ואף שנפסק להלכה בשולחן ערוך (יו״ד סימן קמז ס"א) שאסור להזכיר שם אלילים בין לצורך ובין שלא לצורך, מכל מקום בנידון שמות רחובות או ערים אין איסור.

הנה הרב מנשה קליין (בשו״ת משנה הלכות ח״ט סימן קסט) נשאל בזה, וכגון המבקר בעיר בוענס איירעס בברזיל, ברחובות הנקראים על שם אותו האיש, וכן באירופה בערים הנקראים על שם העבודה זרה שלהם. והשיב שכתיבה ודאי יש להתיר מטעם דכתיב ’לא ישמע על פיך’, דמשמע רק בפיו ולא בכתיבה. ובשאלת הכתיבה כבר הסתפק בספר מנחת חינוך (מצוה פו), והעלה על פי דברי השאגת אריה (סימן יג) להתיר.

גם בשו״ת חוות יאיר (סימן א’ השגה יא, יב) נזקק לזה, וביאר שאין כאן איסור וגמגום אפילו להזכירם בפה מכמה טעמים: חדא, שאפילו שנקרא במקורו על שם עבודה זרה ממש, מאחר שכיום יש הרבה בני אדם שנקראים בשמות כאלו, והרי לא עובדים את אותם האנשים. וכן כבר אמרו חז״ל שגוים בזמן הזה אינם עובדים עבודה זרה ממש.

וכן כתב היראים (סימן עה) שאין איסור להזכיר אלא שם אלהות, אבל שם הדיוט, כגון כרע בל קרס נבו- מותר, אף על פי שעשו אותן אלהות, מאחר שלא ייתן השם לשם אלהות ואינו נשמע אלהות ואדנות. וכן הובא להלכה בביאור הגר״א (יו״ד סימן קמז סק״ב), וביאר שלכן הוזכרו שמות אותו האיש ותלמידיו בש״ס בכמה מקומות.