חדר שבו הושארו משקאות אלכוהוליים שאינם כשרים לפסח וכן חטיפים, יש לסגור את הדברים במגירה נפרדת ולכתוב עליהם שהם שייכים לגוי. אם הם נמצאים במקרר ואין לו צורך במקרר, יש לסגור את כל המקרר ואין צריך לבודק אותו. אם המשתמש מחויב בתשלום עבור המוצרים, עדיף לסדר עם הנהלת המלון שיסירו אותם לפני חג הפסח. 

הרב שי טחן

ישנם בתי מלון המספקים בחדרים חטיפים ובקבוקי שתיה למכירה ומחייבים את השוהים על מה שהם לוקחים. בפסח אין להשאיר דברים אלו שכן הם אינם כשרים לפסח.

הגרי״ש אלישיב (אשרי האיש פסח פרק נד אות י’) כתב שכל עוד האורח לא עשה קנין על המשקים והחטיפים אינו חייב לבודקם. והוסיף שאם המלון בבעלות יהודי, יש ליידע את מנהלי המקום שלא בדק את תכולת המקרר, והחובה מוטלת עליהם לעשות זאת.

אם המלון בבעלות נכרי והאורחים אחראים בתשלום המשקאות והחטיפים שהונחו בחדר, וכגון אם הם אינם שם לאחר שעזבו את המלון, חלקו רבותינו הראשונים בדבר זה- שאף שהתורה אמרה ’לא יראה לך’, דהיינו שרק על חמץ שלך אתה עובר ולא על חמץ של נכרי, מכל מקום למדו חז״ל מהפסוק ’לא ימצא בבתיכם’, שעובר באיסור גם על חמץ של הנכרי שחייב באחריותו. לדעת הרמב״ם (פ״ד מהלכות חמץ ומצה ה״ד) עובר אף אם לא קיבל אחריות, כל שיכול הגוי לכפות עליו לשלם על הפסד החמץ, והראב״ד שם חלק וסבר שאינו עובר כל עוד אינו חייב באחריות החמץ מן הדין.

בשו״ת מנחת שלמה (ח״ב סימן נח אות יז) העיר שיש מטעם זה להוציא בקבוקי חמץ מחדרו לפני חג הפסח. בספר נטעי גבריאל (פסח ח״א פ״כ אות יג) כתב שיש להוציא את המשקאות והחמץ מהחדר כדי שלא יבוא לאכלם, כמובא בשו״ע (סימן תמ ס״ב).

חמץ שבחדרו ואינו אחראי עליו יש לכסות ולכתוב שהוא שייך לגוי, וכפי שפסקו השו״ע והרמ״א (סי’ תמ ס״ב), שיש לעשות בפניו מחיצה כדי שלא ישכח ויאכלנו.

בהלכה (סי’ תמ ס״ב) מובא שיש לעשות מחיצה בגבוה עשרה טפחים, אולם החזו״א (הובא בחוט שני פסח עמוד קה) הסתפק האם כשמושכר המקום לגוי צריך מחיצה, ולמעשה כתב רב נסים קרליץ שכיון שהמקום מושכר לגוי נהגו להקל לעשות היכר ע״י חוטים ובזה סגי.