התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת עקב

ז,יב: ושמר ה' אלוהיך לך: ש: מדוע דווקא 'לך' ולא 'לכם' (בלשון רבים, כמו יתר הפסוק מראשיתו)? ת: הברית והחסד שה' מעניק לכל אדם נכלל בחשבון אישי של האדם מול ה', בלי תלות בשמירת המצוות של העם, ולכן דווקא 'לך'. המצוות נתנו לעם בכללותו (וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם), אך קיום המצוות, השכר והעונש אינו תלוי בַכְּלל אלא בכל פרט ופרט. צורה זאת של יחיד נמשכת עד פרק ט' פסוק ז', למעט מקומות בודדים (ח,א; ח,כ; ט,ח ואילך), בהם מדובר על העם כציבור.

יא,יב: מִרֵשית השנה ועד אחרית שנה: ש: מדוע דווקא 'מִרֵשית' (בלי א') ולא 'מִרֵאשית'? ת: צורת 'רֵשית' היא יחידאית בתורה כולה, לעומת עשרות פעמים 'רֵאשית'. ברור שהכוונה זהה, כלומר התחלה של דבר, אלא שכאן ניתן רמז לכך שאף אם השנה מתחילה בדלות, ללא מים, לשון רַש ועני, כיון שעיני ה' בארץ, היא תסתיים בעושר, אם כך יהיה רצון ה'.