הגמרא בברכות[1] אומרת משל לגלויות שעם ישראל עבר ויעבור:" 'אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו'. 'אל תזכרו ראשונות'- זה שעבוד מלכיות. 'וקדמוניות אל תתבוננו'- זו יציאת מצרים. 'הנני עושה חדשה עתה תצמח'- תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו- והיה מספר והולך מעשה זאב. פגע בו ארי וניצל ממנו- והיה מספר והולך מעשה ארי. פגע בו נחש וניצל ממנו- שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש. אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות".

אם נעשה הקבלה בין הגלויות לחיות במשל תצא לנו השוואה כזאת:

מצרים=זאב

מלכויות=ארי

מלחמת גוג ומגוג=נחש

אומר על כך הרב קוק ב"עין איה" במקום שלגויים תמיד היה איזשהו עניין להציק לעם ישראל: או מצד הגברת כוחם על חשבוננו (כמבואר במגילה[2] על קיסרי וירושלים שמתמלאות אחת מחורבן השנייה) או החלשת כוחנו הפיזי או הרוחני כדי שלא נקום עליהם כמו שהיה במצרים. אך לעתיד לבוא עם ישראל ישב על אדמתו ולא יפריע לאף אחד-ואף על פי כן יבוא גוג ומגוג להתגרות בישראל. למה? ככה!

על פי זה מתבארת הגמרא בתענית דף ח' עמוד א'(סימנך: חיות) שלעתיד לבוא באות כל החיות אצל נחש ואומרות לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? והוא עונה: ואין יתרון לבעל הלשון. ואומר רש"י שזה בגלל מספרי לשון הרע שאין להם הנאה ואף על פי כן מזיקים בלשונם הרעה.

אם נמשיך את המשל מברכות, אפשר לבאר את הגמרא כך: לעתיד לבוא באות כל האומות אצל גוג ומגוג, ואומרות לו: למלכויות היה עניין להתעשר על חשבון עם ישראל, למצרים היה עניין להחליש כוחם שלא יפגעו בו, אבל איזו הנאה תהיה לך במלחמתך עם עם- ישראל? מה זה יועיל לך?

עונה להם גוג ומגוג: זה לא עניין של הנאה בכלל, אני מקדש מלחמה על ה' ועל עמו-מלחמה חסרת כל אינטרסים שנועדה פשוט לפגוע.