נרות כנשמות - ילדי גן העדן.

-----------------------------------------

המבוא הרעיוני:

----------------------

כשנולדה בתנו נעמה - ילדת תסמונת דאון.

 ביקש הזקן ל"נחמני" וסיפר לי את סיפור 

האגדה הבא :

 בטרם התקלקל האדם בגן העדן ביקש הקב"ה  

לשמר משהו - מהאדם התמים בטרם "קילקולו". 

 וכך הפריש לו הקב"ה מן "מאגר" של נשמות תמימות

 להדליקם מעת לעת - כנרות אלוקים בעולם

 אותם שבעיני הקב"ה הם הם פני מנורת המקדש.

 

וכך כל אימת שמצא הקב"ה בני אדם הראויים

להפקיד בידם את בניו אלה בעולם.

 "זכו" אלה -  שיוולדו להם ילדי גן העדן.......

הסיפור:

-------------

היה זה לפני כשלושים שנה כזוג צעיר, שנישא לא מזמן, הוזמנו לחתונה משפחתית  [משפחת אישתי]

 בטבריה.

 כרגיל בחתונה פגשנו כל מיני קרובים למיניהם. והיה מלבב ומרגש.

 ברחבת הריקודים לכדה את עיני  ילדה מופלאה - ילדת תסמונת דאן - כבת עשר שנים.

אשר ליהטה קלילות בריקוד מרגש. חשתי תחושת התמגנטות  הסתכלתי סביב וראיתי אותו  את הדוד - אביה עומד בצד כולו דרוך להשגיח.

 התרגשתי מאד ושאלתי את אישתי מי האיש .

ואשתי חייכה במאור פנים השמור לנשים צדקניות  ואמרה זה הדוד..... תראה את  בתו שם ברחבה ההרקדה.

 בהתרגשות ובדחילו ורחימו גיששתי את דרכי אליו הצגתי את עצמי לחצי לו יד גם הוא חייך בחיוך השמור ליחידי סגולה.

 מרוב התרגשות איבדתי את זה .התחלתי לברכו ולשבחו שוב ושוב  על ההתמסרות לגדל בת שכזו..

 אישתי שחשה שאולי נסחפת ואני טובע בביב של רגשות ,משכה אותי  כביכול : להכיר דוד אחר שלה.

 מצאתי את עצמי הולך דווקא לקרן זוית  אפוך מחשבות תהייה ואפילו שרעפים.

 ניסיתי לעכל את מה שהיה לי. דנתי עם עצמי : 

על כי להוותי אני  לא מספיק חזק להתמודדויות מעין אלה. פסקתי ביני לביני. לי לא יהיו לי התעצומות לשאת באתגר שכזה להוליד ולגדל ילדה שכזו . 

וביקשתי מהקב"ה שלא יעמידני בניסיון........

 לימים כשהקב"ה חיפש את עזרתו בגיבורים  משיקוליו הוא "התביית" בכל זאת עלינו - כראויים לקבל ולגדל ילדה שכזו.

 אמש חזרנו בשעה מאחרת מחתונתה של ..... בתו בת תסמונת דאן - של הדוד. 

אשר התקיימה ברוב פאר והדר בבנייני האומה בירושלים.

 בחיר ליבה היה גם הוא בחור עם תסמונת דאון. בן לאישיות ידועה ומפורסמת ....

 ושוב נקלעתי למבוך אין סופי של רגשות עזים וגואים .

 חיפשתי את הדוד לחבקו ולברכו שוב ושוב על כי זכה והשכיל להגיע עם רעייתו עד הינה -  לחתן את הבת והכל בקדושה ובטהרה.

בדמעות אמרתי לו כשם שנסגר המעגל ההוא כך אני מתפלל שיסגר גם אצלנו המעגל הזה  

 גם אנו כמו גם הורים דומים אחרים - לזכות לחתן גם את בתנו .

 

ואם לא ד במעגלים כאמור ,הרי ש"זכיתי" גם לפתוח מעגל נוסף  עם החתן .

שוב היה זה לפני כעשרים וחמש שנה לערך .

 כשבבוקרו של יום עבודה חניתי בחניו הקבוע בגן העיר בת"א.  והנה אני מטפס מעלה לצאת מהחניו   בדרכי למקום עבודתי .ביציאה ראיתי את המחזה הבא :

 החתו עומד "ממוסמר" על עומדו ומסרב לנוע קדימה .אביו לידו מנסה לשדלו בדברים להמשיך בדרכם והוא בשלו מתעקש. עמדתי מהצד מהופנט לראות כיצד יתנהלו הדברים . 

משלא הועילו ההשתדלויות  הרים קולו האב ונזף בחתן  . ומשום שגם זה לא הועיל משכו קלות בכף ידו בעדינות רבה  והחתן לאחר שנגרר מעט. שב ונעתר.

 לימים כשבתנו נולדה ונתקלנו גם אנו בסיצנות דומות של עקשנות הטבתי להבין יותר את הסיטואציה.......

 הנה כי כן ,בסוף הערב  המרגש עד מאד,בואכה שעות לילה המאוחרות גררתי עצמי  מותש לרכבת היורדת מירושלים למרכז . שקעתי במושב וכל הדרך שבתי והתבוססתי ברגשותיי שגאו שוב ושוב.

 שבתי ושאלתי את עצמי האם נזכה גם אנו לחתן כך את בתנו בקדושה ובטהרה וברוב עם ועדה.

 כך או כך חתמתי כהרגלי בתפילה....

 וכי מה יש לו לאיש אשר כמוני.....

 משה אהרון