״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ״.

במזוזה כתובות שתי הפרשיות, ולכן היא מעידה על זהותו הכפולה של הבית: ״שמע ישראל״ - קבלת עול מלכות שמים; ״והיה אם שמוע״ - קבלת עול מצוות.

כאשר האדם יוצא מן הבית לעסקי החיים, המזוזה מזכירה לו לקחת עמו את הזהות הזאת כצידה לדרך. וכאשר הוא שב ונכנס לביתו, היא מזמינה אותו להתעטף בה מחדש, להניח בחוץ את הרעש והלחצים של העולם ולשוב אל בית שחי באמונה, בתורה ובמצוות.

המזוזה אינה רק חפץ הקבוע בפתח, אלא עדות על האווירה שהבית מבקש ליצור ועל הזהות שמלווה את בניו גם בצאתם וגם בבואם