"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען" (בראשית יב,ה). 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן"' (סנהדרין צט,ב). 'אשר עשו בחרן - דמתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן, וקרי להו עשייה' (רש"י). לכאורה לא מובן למה ר"ל אמר שמלמד את 'בן חבירו', למה לא אמר 'המלמד את חברו', והרי מדובר כאן באברהם שגייר את הגרים ועליהם נאמר לשון עשיה (ומפורט במדרש: '"ואת הנפש אשר עשו בחרן". אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר "ואת הנפש אשר עשו"? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו - למה אמר "עשו"? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו' [ב"ר לט,יד]), כך שהיה לכאורה ראוי לומר המלמד את חברו? בפשטות נראה שזהו דרך העולם שהרב מלמד את התלמידים הצעירים, ולכן נקט בלשון 'בן חברו' כמציאות הטבעית שהרב מלמד את תלמידיו. בנוסף, בדרך העולם חברו של הת"ח הוא גם ת"ח, ולכן לא שייך לומר שהמלמד את חברו נחשב כאילו עשהו, שהרי חברו כבר מלא בתורה כך שאי אפשר לומר עליו שכאילו בזה שחברו לימדו כאילו עשהו שזה כעין שעשהו מאדם חסר לאדם שלם כראוי ע"י היותו מחובר לתורה, שהרי הוא כבר היה מלא בתורה גם קודם. כמו"כ נראה שבא לומר שחברו ת"ח ולכן גם הוא מלמד את בנו תורה, ובכ"ז כיון שגם הוא שותף בלימודו ובזה גורם לו להיות מתוקן כאדם, אז נחשב גם בזה כאילו עשהו, ולא אומרים שגם ככה היה לומד תורה מאביו וכן יש חלק גדול בו מאביו שמלמדו תורה ולכן אין בו חשיבות שלמה של כאילו עשהו, לכן מדגיש ר"ל שגם המלמד את בן חברו (שחברו ת"ח כמותו, שלכן הוא חברו; וכעין חבר מלשון חיבור שמתאימים זה לזה בהיותם ת"ח) נחשב כעשהו. אולי גם בא ר"ל לרמז שיש כעין גילוי במציאות, שלכן נאמר על הנפש שעשה אברהם שזה החל בהיותו בן 52 שלכן רמז ב"בן" שזה גימטריה של גילו של אברהם; ואולי עוד על הדרך רמז שלא משפיע רק על אותו בן חברו שלימדו אלא יש בזה השפעה על כלל העולם כולו, שלכן רמז ב"בן" כרמז לגיל אברהם שהחל לגייר שמאז יש חשיבות לגילוי עולם שקשור לתורה: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן. שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה, עד השתא ליכא כולי האי, דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי! אלא (בראשית יב, ה) מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן", וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה' (ע"ז ט,א). 'ששת אלפים שנים - נגזר על העולם להתקיים כמנין ימי השבוע, וביום השביעי שבת ובשבעת אלפים נוח לעולם. שני אלפים - ראשונים נגזר עליו להיות תוהו בלא תורה. ושני אלפים תורה - בלא ימות המשיח. ושני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו - משני אלפים אחרונים מה שיצאו ומשיח לא בא. אי נימא ממתן תורה ועד עכשיו - עד גמר ארבעת אלפים לבריאת עולם כדקאמרת ליכא ב' אלפים. דכי מעיינת בהו - בשני קמאי דתוהו קודם מתן תורה תרי אלפים ופרטי מאלף ג' תמ"ח שנים משכחת בהו ... אלא מן ואת הנפש וגו' - ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא. וגמירי דההיא שעתא הוה אברהם בר נ"ב - הוסיפם על אלף ותתקמ"ח שהיו בידך כשנולד אברהם, הרי אלפים תוהו' (רש"י). אולי אפשר גם שבא ר"ל לחזק את דרשתו, שאפשר להקשות שיש לחלק בין גיור לבין לימוד תורה, כיון שבגיור אדם נעשה יהודי ובכך נעשה כאדם חדש ממש: 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי' (בכורות מז,א), ולכן אין זה כמו מי שרק לימד את בן חברו. לכן אמר ר"ל על בן חברו כרמז לדרשה של ר"י על בני אהרן שמשה לימדם ולכן נחשב כעין שילדם: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב: "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). 'תולדות אהרן ומשה - ומפרש בתריה בני אהרן ולא הוזכרו בני משה שם' (רש"י). ממילא כיון שמוכח שכאילו ילדו שזהו כעין הבאתו לעולם, שזה כעין עשיתו, כך גם כאן אפשר להבין שזה לא רק בשל שגיירם, אלא גם בעצם זה שלימדם תורה הוא נחשב כאילו עשהם. לכן אמר דווקא 'בן חברו' כרמז לבני אהרן ('חברו' של משה). ובדרשה כאן שכאילו עשהו יש יותר מכאילו ילדו, כיון שבלידה יש שותפות של אשתו ושל הקב"ה ('תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו – מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל' וכו' [נדה לא,א]), ואילו שעשיה האדם עושה הכל בעצמו (אמנם ה' נותן לו כח לעשות, ובכח זה הוא פועל, אבל במציאות הוא זה שעשה הכל [מהכח שה' נתן לו]), ולכן כאן יש דרשה חזקה יותר (אלא שצריך גם את הדרשה מבני אהרן כדי להוכיח שזה גם במלמד תורה ולא רק במגייר).