"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ" (דברים, כ"א, י-יא)

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" - את אחד ההסברים היפים נתנו גדולי החסידות באומרם כי המילה "אֹיְבֶיךָ" רומזת ליצר הרע, בו אנו נלחמים מדי יום, ולאו דווקא רק לאישה פיזית שנפלה בשבי.

כידוע, גם הנשמה האלוקית, שניתנה לכל יהודי, מכונה במקומות רבים "יפת תואר", ועל כן המאבק והמלחמה שמתאר הפסוק הוא בשחרור הנשמה הקדושה והזכה שלנו מהשבי של עומק הקליפות והלכלוך של היצר הרע. השבי של "יפת התואר" משמש משל לחומריות, היופי והעינוגים של העולם הזה, אשר האדם במלחמת החיים לוקח ושובה לעצמו.

לכל אדם שני יצרים – טוב ורע. היצר הרע מפתה את האדם למעשים רעים והתנהגות לא טובה, בעוד היצר הטוב מנסה לשמור את האדם שילך בדרך הישר ויגבר על השלילי. מי ינצח? הבחירה היא שלנו ותלויה במאבק יום-יומי, שכן זוהי עבודה קשה להתנגד לטבע שבנו. ההוספה המרובה של ענייני גשמיות כמו: נכסים, מאכלים טובים, הרגלים כאלו ואחרים, עלולה להיות מעצת היצר.

למרות הקושי המובן, התורה מעניקה לנו תקווה – הפסוק מבשר לנו כי הקב"ה ייתן אותו בידינו: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" - וזאת כמובן אם נאזור אומץ ונהייה רציניים ועקבים בשאיפתנו לצאת למלחמה ביצר הרע ולבחור בטוב.

פרשת 'אשת יפת תואר' מלמדת כי אין לשלול בצורה גורפת את כל 'יופי התואר' של העולם הזה, אלא לערוך בירור האם באמת הוספת האמצעים החומריים נעשית כחלק ממגמה כללית אל הקודש וכסיוע לעבודת השם יתברך, או שמא עדיף לוותר עליהם שכן עשויים הם לבלי תכלית לשם להנאה בלבד. היצר כשלעצמו אינו שלילי - אדרבא, כוחות של יצירה יש בו. המגמה שלשמה נעשית היצירה - היא זו שצריכה להבחן.

מאת: הרב יוסי שטרן, ראש ישיבת ההסדר עכו - www.yakko.co.il

מאת: ניר אביעד, מתוך האתר "מורשת"  www.moreshet.co.il