רבי שלמה שטנצל זצ"ל תלמידו של רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל ממחברותיו

"שמעתי שיחה מהגאון הגדול  רבי  מיכל פיינשטיין שליטא, דיבר על מש"כ רבנו יונה בשערי תשובה שער א' אות לא. בקשר לעיקר התשיעי – שבירת התאוה. ובכך ישבור דבר התשובה. וכתב על הנאמר: לתאוה יבקש נפרד, בכל תושיה יתגלע פירוש מי שמבקש ללכת אחר תאוותו ורצונו, נפרד מכל חבר ועמית, כי ירחקו ממנו אוהב ורע, כי תאות בני אדם ומדותם חלוקות, אין רצונו של זה כרצונו של זה, ואם ילך בדרך השכל – אז יתחברו לו החברים וכו', בכל תושיה יתגלע, ההולך אחר תאותו, לא בדבר אחד יחטא בלבד. אך בכל זאת בתורה יתגלע, כי יעבור על כולנו, מלשון וכל אויל יתגלע. ע"כ.
ואמר מו"ר רבי מיכל פיינשטיין. כי בעל תאוה, הוא גופני בדרכו, ומי ששובר את תאוותו נהפך מאיש גשמי לאדם רוחני. בעל תאוה הוא נפרד ואין לו חבר, מדוע? כיון שכל מחשבתו הוא על עצמו ותאוותו. לחשוב על השני נוגד את תאוותו, ולכך אין הוא מסוגל, ואילו איש רוחני כיון שאינו רודף גוף ותאוה, שוב תוכל נפשו להיות משוחררת ולחשוב על הזולת.
רוחניות – פירושה כלל העולם והבריות שבעים נפש ולא נפשות לשון רבים ומפוזרים, כיון שהם היו רוחניים.
ולכן, נושא בעול עם חברו מנוי במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, ואמר בשם ר' חיים מוולוזין כי משה רבנו הי' שלם במ"ח דברים שהם הכלים לקבל את התורה, כי התורה צריכה בית קיבול לתוכה, ונושא בעול עם חברו הוא מצב רוחני לא גופני.
וגם מיושב מה השייכות של בין אדם לחברו כמו נושא בעול עם חברו, לתורה שהוא בין אדם לקונו, והתרוץ שהכל ענין אחד, רוחניות מקיף הכל, וכאשר אינו מסוגל לשאת בעול עם חברו, אות הוא כי אדם זה הוא גופני, ואין התורה הרוחנית דומה לגוף הגשמי ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת. מה עוד שגוף הוא נפרד ומוגבל. ואילו התורה היקפה גדולה מני ים. אין לה סוף.
קבלה ראויה ליום הכיפורים להיות ראשית כל רוחני, ולהתרחק מתאוות אכילה והנאת
החיך והגוף.
ארי דורס ואוכל אפילו כשהנטרף חי, חיה הינה גופנית ואינה חשה בצערה של הכבשה הנטרפת. הוא אינו מסוגל לתת דעתו על הצד השני. כן אדם גופני יכול לעבור על כל התורה ולא ירגיש כלל שעשה כך.

מהספר של הג"ר יעקב קמינצקי ז"ל "אמת ליעקב"
בנספח דף שמ"ט בתורה שבכתב אפילו שלא ידע מאי קאמר מקיים מצוה, עי' מג"א או"ח סי' נ שם, אות 7 למה לא השליך את השלום? בחי' הגרא למס' ברכות דף סד ע"ב (אמרי נועם) כ' על המדרש הזה: "שהשלום אינו למטה כמש"כ עושה שלום במרומיו" ע"כ.
אני מעיר ... כנראה שהשלו' יכול להיות רק למעלה מוגבה מחשבונות ארציים, במקום מקומו.
כ' חתנו הרב ישראל שורין בשמו: פעם סח לי מו"ח: הלוא ידוע שמקבלים שכר על כל מילה של תורה שאדם הוגה ולומד,  ושאל: אם אלמד בספר, אקבל שכר על כל מילה?! שאל וענה תלוי כיצד נכתב הספר, אם המתאר דייק בשפתו והיה נזהר בלשונו לכתוב רק מה שזקוק לו לבאר את הענין ולא יותר, אז כל מילה היא תורה ומקבלים שכר בעדה אולם ישנם מחברים שאוהבי לשון הינם, ובמקום להביא במילים ספורות מרחיבים את הדבור במלים אין סוף.. אז קשה לומר שכל מילה ומילה היא תורה כשלומדים את המשנה ברורה הי' אומר מקבים שכר בעד כל מילה ומילה כשאמרו לו שהשפה שלו מצומצמת ויהיה קשה לרדת לסוף דעתו מפני קוצר המשיג. ענה ע"ז, מי שמעוניין באמת לדעת את כוונת דברי עיין היטב ויבין לאשורו.
שם, סיפרו לו אודות הגאון רבנו מאיר שמחה, ז"ל, שימים אחדים לפני פטירתו החזיק כמ"ש את ספרו (שהיה בכתב יד) משך חכמה, ואמר לכל הנצבים: דעו לכם! לא באתי לעולם בגלל האור שמח, העולם יכול היה להתקיים גם בלי האור שמח, מה שהעולם זקוק כעת הוא ספר "משך חכמה".