השותפות שבין יששכר לזבולון הגיעה עד לעולם ההלכה, ויש בכך מחלוקות רבות בעניין. הרמ"א על השו"ע בסימן רמ"ו כותב: "ותחשב לו כאילו לומד בעצמו. ויכול אדם להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר...". וכך פירש הש"ך את כוונת דברי הרמ"א 'ויחלוק עמו השכר': "כלומר שכר תורה, ושכר מה שירוויח- זה יהיה בין שניהם ביחד". כלומר יש כאן עניין של חלוקה שווה בין שכר לימוד התורה לבין שכר הפרנסה.

פשוט לראות ולהבין כיצד הפרנסה שאליה דואג זבולון ושאר מחזיקי התורה מתחלקת בין לומדים התורה למחזיקי התורה, אבל כאן רואים שאף לימוד התורה מתחלק בשווה בעסקה זו שבין זבולון ליששכר.

הברכה השורה בלימוד התורה ודאי באה מתוך בית המדרש ומתוך עמלו של יששכר בקודש ובעסק התורה. האם ברכת הפרנסה מקורה רק מעולם העסקים והמסחר?

השפת אמת מדייק משמו של יששכר שנקרא כך כי שכר לו ושכר לזבולון. אמנם מלימוד התורה של יששכר היה שכר גם ליששכר וגם לזבולון, אך גם השכר הגשמי שבו חלקו בשווה בא מכוח עסק התורה של יששכר.

ברכת העולם הזה, גם ברכות הגשמיות והפרנסה מקורן ברוחניות ובקודש. כך גם ביום השבת ובימי החול, ברכת ימי החול תלויה ביום השבת, כפי ששאלו חז"ל מהי ברכת יום השבת? וענו שממנה כל ששת הימים מתברכים. אנחנו גם עושים מעשה המעיד על כך, כאשר אנו בוצעים בשבת על לחם משנה בכדי להראות את ברכה המרובה שביום השבת שמשפיעה לכל ימי החול.

כך גם ברכותיו של יעקב קיבל מעשו היו דווקא ברכות גשמיות מכיוון שגם הברכות הגשמיות שמקבל עשו ושאר העולם באות דרך יעקב אבינו, דרך עם ישראל וזאת על אף שלא תמיד אנחנו עצמנו זקוקים ישירות לאותן הברכות, אך עם ישראל הוא המקור והצינור האלוקי להעברת השפע לעולם. והחידוש הוא שלא רק השפע הרוחני מגיע לעולם דרך עם ישראל אלא כל הקשר של הקב"ה לעולם הוא דרך עמו ישראל ואף ההשפעה הגשמית מגיעה דרך עם ישראל.

גם העוסקים במלאכות הגשמיות ביותר זקוקים ללומדי ועוסקי התורה, דרכם מגיע כל השפע לעולם. העולם כולו צריך לשאת עיניו אל עם ישראל דרכו הקב"ה משפיע לכל העולם. במהלך הדורות נלחמו הגויים בעם ישראל כאשר לא הבינו כלל שעם ישראל הוא הצינור להשפעת השפע האלוקי בעולם.

דרך עם ישראל, התורה וארץ ישראל מתגלה השגחתו של בורא העולם, בכל רגע ובכל תחום.