"כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו... כִּי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ז) : ''הַחָכְמָה תְחַיֶּה'' וְכוּ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי... בְּחִינַת לְבָנָה כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ (זהַר וַיְּחִי רל"ח). וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם" (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, א)

החכמה האלוקית היא החיות המהווה את העולם ומקיימת אותו בכל רגע ובכל שעה. לא יתכן, קובע ר' נחמן, שיהיה דבר בעולם שאין בו אלוקות. שהרי האלוקות ממלאה, וכשהיא איננה הרי שהדבר ריק, וכשהדבר ריק הוא חדל להתקיים. אם כן, כל דבר בר קיימא, יש בו אלוקות.

האדם אינו רשאי להשאיר אף פרט במציאות שלא יהווה עבורו צוהר למפגש עם אלוקים: "כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל... שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר".
התביעה שר' נחמן תובע בדברים אלו מן האדם היא מוחלטת. האלוקות נמצאת בכל, ועל כן כל מעשיו של האדם הם קודש. בכל מעשה, בכל פרט, בכל עצם, הקב"ה עובר על פניו של האדם, אמנם הוא מסתתר פעמים מעט ופעמים הרבה, אך עדיין זה הוא בכבודו ובעצמו.
ר' נחמן אף מורה לנו כיצד עלינו למצוא את האלוקות שבכל דבר: "אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי... בְּחִינַת לְבָנָה כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ".
האדם נתבע לגשת אל המציאות בענווה גמורה ובהקשבה דרוכה. ר' נחמן מביא את הלבנה כמשל לענווה: שכמו שללבנה אין לה אור מעצמה, מכיוון שאת האור שלה היא מקבלת מהשמש, כך גם האדם ע"י מידת ההקשבה והנכונות לקבל ולקלוט, יוכל להביט בשכל של כל דבר, כלומר בחיות האלוקית.
האדם המבקש להאזין לקול ה' המתגלה דרך המאורע שעובר עליו, ורואה את כל מאורעותיו כחלק מן הדיאלוג שבינו לבין אלוקים - ימצא את השכל שבכל דבר, וכל דבר יביא אותו להתקרב לה' יתברך. ההנחה כי כל מאורעותיו של האדם הן חלק מהדיאלוג שבינו לבין אלוקים, היא בעלת השלכות רבות והן מעצבות את כל חייו, חוויותיו ומאווייו של האדם.

ההנחה התאולוגית על היותו של אלוקים ממלא כל עלמין, מביאה את ר' נחמן לתביעה המוחלטת על קיום דיאלוג מתמיד עם אלוקים. אצל ר' נחמן העולם כולו - על הישגיו וכישלונותיו, עליותיו ונפילותיו, נפלאותיו ואסונותיו - הינו שירתו הנצחית והבלתי פוסקת של הקב"ה, רבון חי העולמים.