הרגע שבו מתרחשת האבידה הוא רגע הלידה. שעת הלידה היא שעה של אובדן, ובעצם רגע לפני הלידה, בבטן האם, הוולד הוא שלם. ברגע הלידה מגיע מלאך שסותר על פיו ומשכיח ממנו את תורתו. זאת טרגדיה שנובעת מעצם המציאות ולא מכישלון מקרי או מחטא. האדם מגיע לעולם, ובעצם ההגעה שלו לעולם הוא מאבד את הרוחניות שלו ואת הנשמה שלו. המציאות במובן העמוק ביותר של האדם היא מציאות חסרה.

רבי נחמן קובע שלחסיד עצמו אין סיכוי למצוא את האבידה בעצמו, ובעצם הוא תלוי בצדיק שימצא בשבילו את האבידה. הדרישה היחידה שמפנה רבי נחמן לחסיד היא לא לחפש את אבידת עצמו, אלא לנסוע לצדיק ולהיות במחיצתו. העמידה מול הרבי והמפגש הבלתי אמצעי מאפשרים לאדם לגלות את הכוחות הפנימיים שלו, את נשמתו. הצדיק הוא כמו זרקור שמאיר על החסידים ומבהיר את המציאות של החסיד.

העולם המודרני מאמין ביכולתו של האדם לגאול את עצמו, בין אם על ידי השכלה ולימוד ובין אם על ידי תיקון המידות. התורה של רבי נחמן באה לערער את הביטחון הזה - הטענה של רבי נחמן היא - האדם הגיע לעולם חצוי, והוא צריך להשלים את עצמו במקום אחר שנמצא מחוצה לו, וההליכה של האדם אל הצדיק מאפשרת לו לגלות את עצמו.