"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ד' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא יט, ב)

בפתיחת פרשת קדושים נאמר: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ד' אֱלֹקיכֶם". בפשטות, הפסוק מציין שעלינו להיות קדושים משום שגם הקב"ה עצמו הוא קדוש.

נדמה, שכאשר אנו מכנים את הקב"ה בתואר 'קדוש', המשמעות האפשרית לביטוי זה היא אחת - שהקב"ה הוא מופרש ומובדל מכל מה שמוכר לנו בעולם הזה. לפיכך, קשה מאוד להבין מהי משמעותה של הדרישה שגם אנו נהיה קדושים. כיצד ניתן לדרוש מהאדם להיות מובדל ופרוש כמו הקב"ה? לכאורה זוהי דרישה בלתי אפשרית, שהרי הקב"ה הוא באמת פרוש ומובדל, ואילו אנו - קרוצי חומר - מהווים חלק בלתי נפרד מהעולם!

קושיה נוספת עולה מהמשך הפרשייה: מההמשך ברור שהמצוות שעליהן מדברת הפרשייה הן מצוות שכלל אינן מתקשרות בתודעתנו עם הדרישה להיות קדושים, כגון: "לֹא תִּגְנֹובוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר... לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל... לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל... לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ... לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ..." (ויקרא, יט, יא-יז).

היינו מצפים שהתורה תדרוש מהאדם לפרוש ולהתבודד, שהרי זו משמעות המושג 'קדושה' ביחס לקב"ה, ולהפתעתנו התורה דורשת מאתנו דברים אחרים לגמרי!

נדמה שאפשר לתרץ את שתי הקושיות אם נבין מסר מאוד בסיסי שאותו התורה רוצה להעביר לנו. ישנן גישות הטוענות שבשביל להתקדם בעבודת ה' יש 'להתחבר', ובדרך כלל הכוונה היא שעל האדם למצות את עצמו באופן אישי ככל שאפשר, גם אם הדבר כולל סטייה מן הדרך המקובלת בחברה.

אולם בפרשת השבוע ניתן לראות את המסר ההפוך: בשביל להיות קדוש אין צורך להתנתק ממה שמסביב, אלא יש לעבוד את הקב"ה דווקא מתוך העולם, בעשיית הדברים הטריוויאליים ביותר: כיבוד ההורים בצורה נכונה הוא התקדשות, אמירת אמת היא התקדשות, וכן הלאה. הדרך לקרבת ה' אינה עוברת דרך מעשים בלתי-שגרתיים ומוזרים, אלא דווקא דרך המצוות היום-יומיות, שהאדם נפגש איתן בכל פעם מחדש.

למרות שהקב"ה הוא קדוש במשמעות של "פרוש", הוא מצווה עלינו להיות קדושים מתוך העולם, ולקדש דווקא את הדברים המקובלים והיום-יומיים. רק כך ניתן להידבק בערך ה'קדושה' שהקב"ה עצמו מתפאר בו.

הרב יהודה עמיטל זצ"ל (סיכם: ר' שאול ברט), מתוך האתר – "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון": http://etzion.org.il/he/home