אנו מצויים בפִתחו של חג הפורים, ולכן אתייחס לשתי מילים הקשורות לחג זה. ראשית, המילה לצן לקוחה מספרות חז"ל וביסודה היא נרדפת למילה המקראית לֵץ – אדם קל דעת המרבה לעג ושחוק. לצן המבדח את הבריות לשם קבלת שכר נזכר כבר בלשונו של רש"י. יש לשים לב, שמבחינה תקנית את המילה לצן כותבים ללא יו"ד. ראוי לציין, שאף המילים מוקיון ולוליין מופיעות לראשונה בספרות חז"ל. שנית, מהו מקור המילה תחפושת? מילה זו, כנראה, נוצרה לפני 80- 90 שנה. היא חודשה במשקל המילה המקראית תִּלְבֹּשֶׁת, ודומות לה מילים נוספות ובהן תִּסְפֹּרֶת, תִּקְרֹבֶת (לשון חז"ל); תִּגְבֹּרֶת (ימי הביניים); תִּרְכֹּבֶת, תִּסְרֹקֶת (העברית בת זמננו). הפועל הִתְחַפֵּשׂ מקורו בתנ"ך: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" (שמואל א כח). מקובל לקשור אותו אל הפועל חיפש, שכן האדם המתחפש משנה את מראהו, וגורם לכך שיחפשו אותו.

שבת שלום, אופיר קיסר