מלומד בניסים

ר' יעקב אביחצירא ליומא דהילולא כ' טבת

נוהג היה רבי יעקב אביחצירא
זיע"א לצאת מפעם לפעם לערוך מגביות
בתפוצות ישראל לישיבתו הק' ולעניי
עירו ואת הכסף היה מחלק לצדקה. פעם
אחת יצא רבי יעקב מביתו שכר ערבי וגמל
שיוליכהו במדבריות, והסתובב בכמה
כפרים, כדי לערוך מגביות. הלך רבי יעקב
וההצלחה האירה לו פנים. כשרצה לחזור
לביתו, ביקש מהערבי שיכין את הבהמה
ואת חפציו, כי הוא רוצה
לחזור לעיר בדרך פלונית
שהיא קצרה יותר. מששמע
הערבי את שם הדרך אחזתהו
בהלה ואמר: "האם אין אתה
יודע שזאת הדרך מסוכנת
מאוד, ומלאה שודדים?
ואפשר ללכת שם רק פעם
בשבוע, כאשר עוברות
שיירות עם הרבה אנשים וגם
אז לא ניצולים מן השודדים,
אשר הורגים וגונבים כל אשר
להם!"
אבל רבי יעקב עמד בשלו
ואמר: "בכל זאת אנו הולכים
משם". סירב הערבי מחמת
פחדו הגדול. ענה לו רבי
יעקב: "הלא אני שכרתיך, ועליך ללכת
עימי לכל מקום שארצה. ואם פוחד אתה
שיגידו כי אתה אחראי עלי. אזי הרשות
בידך להביא שני עדים ויחתמו על נייר ובו
יהיה כתוב שאין לך כל אחריות עלי, ועוד
שאני הכרחתיך לבוא איתי בדרך הזו.
ובכל אופן מבטיחך כי לא יאונה לנו כל
רע". ואכן, בתנאי זה הסכים הערבי ללכת
עם הצדיק בדרך המסוכנת.
***
באמצע הדרך מרחוק נראתה כנופיית
שודדים חמושים, ופניהם לעבר רבי יעקב
והערבי. אותם שודדים ידעו על בואו של
ר' יעקב עם הצרור באמתחתו וארבו לו
כדי לשודדו.
בעוד רבי יעקב מלא שלוה ונחת . אחזו בו
בערבי רעד ובהלה והוא צעק אל הצדיק:
"והלא אמרתי לך כי זו דרך מסוכנת,
ומדוע לא שמעת בקולי?"
הצדיק כלל לא נרתע ולא זע, הוא המשיך
ללכת כאילו אין הסכנה מולו. אך הערבי
פחד עד מאוד, והרגיש את קיצו. הלך
והסתתר מאחורי עץ לראות מה יהיה
עם הרב. בינתיים התקרבו השודדים
והגיעו עד הרב. מספרם היה ארבעים
וכולם חמושים, עמדו מול הרב ועצרוהו.
אמר להם: "מה רצונכם ממני?" אמרו
לו: "תן לנו את ממונך!" אמר להם הרב:
"הרי הוא לפניכם, בואו וקחו לכם! אמרו
השודדים: "לפני שניקח את ממונך, עלינו
להרוג אותך". ענה להם הרב: "עשו עימי
מה שתרצו". מיד כיוונו השודדים את
רוביהם לעבר רבי יעקב. ואז אירע הנס
הגדול: בזמן שכיוונו את רוביהם החלו
שוקעים אט אט באדמה תחתיהם עד
המותניים, ואילו חצי גופם העליון נשאר
מאובן, ובידם הרובים. ללא יכולת זוז
ונוע.
נתן רבי יעקב הודיה להקב"ה שהצילו
מידם, והמשיך בדרכו.
אותו ערבי, שראה את הצדיק ממשיך
ללכת, יצא ממחבואו, ניגש אל הערבים
השודדים והנה כולם כאבנים ממש, והם
כולם בני כפרו. רץ מהר עד שהשיג את
הרב עד שהגיעו לביתם ששים ושמחים.
***
עברו שלושה ימים ונשותיהם של
השודדים החלו לדאוג לבעליהן, כי ידעו
שהלכו לשדוד את הרב. אך להפתעתם
הרבה הרב כבר חזר, והם לא. מתוך
דאגתם הלכו אל הערבי שנסע עם
הצדיק, והוא סיפר להם שהבעלים שלהם
תקועים באדמה. הציע להם שילכו לבקש
את סליחת הרב.
הלכו הנשים בבכיה אל רבי יעקב
אביחצירא ובקשו את סליחתו וברכתו.
ציווה עליהם ללכת אל הבעלים ולהוציא
מהם הבטחה שיותר לא ירעו לאיש. וכך
היה – הלכו המשפחות לאותו מקום,
והנה הבעלים תקועים באדמה. דברו
אליהם, אבל אין קול ואין עונה. עד
שקם אחד מהבאים וצעק: "האם אתם
מבטיחים שלא תשובו לצער את הרב,
ולא להזיק ולא לגנוב משום אדם"?
ואז נענעו כולם ראשם לאות 'הן'.
ובאותו הרגע התחילו להשתחרר ולצאת
מהאדמה. הלכו כולם לביתו של רבי
יעקב אביחצירא, בכו לפניו ובקשו את
סליחתו, והבטיחו לקיים הבטחתם.
***
"אביר יעקב"
רבי יעקב אביחצירא היה מכונה
בשם צדיק המלוב"ן, המלומד
בניסים ואכן סיפורי המופתים
סביבו רבים מספור. ר' יעקב נולד
לאביו ר' מסעוד אביחצירא, ולאמו
הצדקת, משחר נעוריו נכרו בו
אותות מופלאים של קליטה וזכרון
בלימודו, אך מה שהפליא יותר
מכל היו קדושתו ויראת השמים
התמימה והטהורה שלו, עמה
המשיך כל ימיו. לאחר מות אביו,
כל יהודי העיר והמחוז ראו בר' יעקב
כממלא מקומו, וכך נעשה לרב מחוז
תאפילאת. ר' יעקב היה מכובד ע"י כולם,
גויים ויהודים כאחד.
***
פעם הזמין אצל סופר מיוחד שהיה ידוע
כירא שמים ובעל כתיבה מהודרת, לכתוב
לו תפילין על פי כוונות האריז"ל. הסופר
עמד בתנאים, אך פעם אחת שכח לכוון
את הכוונות בכתיבת אחד השמות,
ומשנזכר כבר סיים את כתיבת התפילין.
הוא חשש לספר זאת לרב,
והביאם לפני הצדיק כמו
שהם. ר' יעקב עבר על
הפרשיות להגיהם, וכשהגיע
לאותו שם הויה, אמר לסופר
"כאן שכחת לכוון". הסופר
הודה בדברי הצדיק וכתב
את התפילין מחדש.
***
חכמת הקבלה עפ"י שיטת
האריז"ל, עברה במורשה
במשפחה מאב לבן, ור' יעקב
שם את כל מעייניו בחכמה
זו, ועמל לילות כימים
לעמוד על סודותיה. והם
נכללו בשנים-עשר ספריו
בהם שו"ת "יורו משפטיך
ליעקב", "מחשוף הלבן", "גנזי המלך",
"לבונה זכה" ו"פתוחי חותם", ארבעתם
על התורה ועוד. רוב ספריו על דרך הסוד,
מלאים דרשות מתוקות מדבש ויראת
שמים צרופה, ומשובצים ברמזים רבים.
***
פעמים רבות חפץ ר' יעקב לעלות לארץ
ישראל, אך יהודי מרוקו מנעו בעדו. רק
בגיל שבעים זכה למלא את חפצו ולצאת
למסע לארץ ישראל. במשך כשנתיים
שוטט בערי צפון אפריקה, וכשהגיע
לעירה דמנהור שבמצרים, גילו לו כי
הגיעה שעתו להפטר מן העולם, ושם אכן
נפטר ונקבר.
שלושת בניו המשיכו במעלות שסלל
אביהם ולהורישם לדורות הבאים
אחריהם עד דורנו. זכות הצדיק הקדוש
ר' יעקב אביחצירא וזכות תורתו הקדושה
תעמוד לנו ולכל ישראל בכל מקום שהם
לגאלנו גאולת עולם אכי"ר.