יעקב אבינו עוזב את בית הוריו ובורח מעשיו אחיו שרוצה להרוג אותו.

בדרכו הוא מגיע לבית אל ומבלה שם את "הלילה הראשון מחוץ לבית".

יעקב אבינו חולם על סולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו. הקב"ה נגלה אליו ומבטיח לו שיהיה איתו בדרכו אל שליחותו. לאחר שיעקב קם הוא נודר נדר:

"אִם-יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקים... וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָך" (בראשית, כ"ח, כ'-כ"ב)

לי הסיפור נשמע תמוה.

למה יעקב חולם דוקא על סולם? ומאיפה הגיעו המלאכים? ככל שידוע לי, למלאכים יש כנפיים והם לא זקוקים לסולמות...

והשאלה הגדולה והידועה מכולם היא כיצד יעקב אבינו מתנה את "קבלת" עול מלכות שמיים בכך שהוא יקבל אוכל, ביגוד ושמירה? היתכן?

כדי להבין זאת עלינו להבין את מצבו של יעקב. הוא יוצא מביתו ובורח. בדרך תופס אותו אליפז בנו של עשיו ולוקח ממנו את כל רכושו בתמורה לחייו. יעקב מגיע לבית אל רדוף, עייף וחסר כל וכל מה שיש לו זוהי ברכתם של הוריו. מישהו אחר היה כנראה מרגיש "שולמן" לגמרי...

איך באמת אפשר להתחיל ככה את השליחות והמפעל הגדול של חיי?

אבל יעקב לא מתייאש. יעקב מבין שהוא צריך לשלב את הכוחות הגשמיים עם הרוחניים ושכל אחד לא יוכל לעמוד לאורך זמן בלי השני. דבר זה בא לידי ביטוי בסולם "מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה".

על מנת שהראש יוכל להיות בשמיים, עסוק בנושאים חשובים, רוחניים ועילאיים, בסיס הסולם צריך להיות מוצב ארצה! אחוז היטב בקרקע, עם תשתית יציבה שיכולה להחזיק את גובהו הרב ואת המשקל שהוא הולך לשאת.

הסולם גם מסמל את הדרך שעלינו לעבור. אני פוגש לא מעט אנשים שמרגישים "לא שייכים לעולם הזה". הם טיפוסים כל כך טובים ומוצלחים ומשום מה התוצאות שלהם לא משקפות זאת. הם מרגישים מעין כח בלתי נראה שעוצר אותם ומחזיק אותם כלואים ללא יכולת לצאת ולהגיע לאן שהם כל כך שואפים למרות כל מאמציהם.

הסולם מלמד אותנו שגם מי שתופס את עצמו כמלאך, כאחד שלא באמת שייך לעולם הזה, גם לו יש סולם שעליו לטפס בו, ממש כבן אנוש. ועל סולם מטפסים שלב אחר שלב. אין קיצורי דרך.

אפשר להקל על עצמך אם בוחרים סולם רחב יותר, יציב יותר, סולם עם נסיון שמי שהשתמש בו אכן הגיע ליעד שרצה, לבחור כמה תלול להציב את הסולם שלנו ואת קצב העליה שלנו בו אבל זה עדיין נשאר סולם...

וכשהם מבינים את זה ומתחילים לטפס, תוך מספר שבועות הם מתפלאים מהגובה הרב אליו הגיעו (ומתחרטים שלא התחילו לטפס קודם).

"סולם" בגימטריה 136. אותה הגימטריה של:

"עוני" = 136

ושל "ממון" = 136

מדהים!

ללמד אותנו שלסולם יש שני קצוות. כפי שעולים אפשר גם לרדת. לא צריך לחשוש מירידות מדי פעם כי הכיוון אליו אנו מביטים הוא החשוב. יש כאילו שהמיקוד שלהם הוא תמיד כלפי מעלה ויש את האחרים...

יעקב מבין שכדי למלא את שליחותו עליו להתייצב ולכן הוא מבקש מהקב"ה שיתן לו את צרכיו הבסיסיים כדי שיוכל להגשים את עצמו ולמלא את שליחותו בשרשרת היצירה של עם ישראל.

"תמיכה" זו תאפשר לו להגיע למטרה הגבוהה לה נועד בסיס השפע החומרי – מעשר ונתינה לאחר.

קבלה על מנת לתת היא הערך העליון. כדי לתת ולעזור לאחרים אנו צריכים שיהיה לנו מה לתת. כשאין לנו אנו עסוקים בעצמנו ונמצאים בתחושות נמוכות שלא מקדמות אותנו כלל אלא להיפך. ולעומת זאת כאשר יש לנו אנו יכולים לפעול ממקום גבוה ומשפיע הרבה יותר.

ואם כבר הזכרנו נתינה, את העובדה שניתן לקבל החזרי מס על 35% מהתרומות שלנו, כולם מכירים, אבל ידעתם שאפשר לקבל גם החזרים על ביטוחי החיים שלנו? ולכל מי שיש משכנתא יש הרי גם ביטוח חיים...

אז מה מצב הרגלים עליהם עומד הסולם שלך? האם הוא יציב וחזק או רעוע וחלוד?

ומה נדרש כדי לחזק את הרגליים כך שניתן יהיה לטפס בו לגובה רב, עם כל המשפחה שלנו על הכתפיים, כדי להשפיע בגדול?

שבת שלום.

אליהושע שקלים.

ליווי וייעוץ כלכלי למשפחות שרוצות יותר.

eshkalim.com

052-7907630