קיים כלל שלא ניתן לעוררין:   לעולם אין לחשוש מכמויות. בכל מקרה של התמודדות בין כמות לאיכות, ידה של האיכות על העליונה.

אין כעם היהודי היכול להעיד על חוקיות זו. על העדיפות המכרעת של האיכות על כל צורה של ריבוי כמותי.

כלל עקרוני זה מהווה יסוד במשנת היהדות עוד מימות ראשית העם. הוא אומת פעם אחר פעם, דור אחר דור, כשניצב אבי האומה העברי מול עולם עוין וניצח, כשעמד אליהו בהר הכרמל מול ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל וכן כשהתייצב דוד מול חרבו של גלית הפלשתי.

האמת הוכיחה שאינה נרתעת מפני כמויות. איכות הקריאה בשם ה' שברה כל חנית אויב וכל דעה כוזבת, כדרך שניצוץ קטן מכלה ערימת פשתן גבוהה וגובר עליה בקלות.

עם ישראל אינו מתאפיין בריבוי מספרי. התורה מעידה עליו: " לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם... כי אתם המעט מכל העמים " (דברים ז', ז') .

העם נבחר להיות נושא הבשורה האלוקית בעולם: " אתם עדי נאום ה' " (ישעיהו מ"ג, י') , וכיוון שכך, אינו בטל ברוב.

אמנם אנו עם חלש, קטן ולמוד סבל, וסביבנו מתנשאים עמים רבים, חזקים ויהירים, אלא שלמרבית הפלא, דווקא עמנו שרד למרות הצרות והתלאות שעברו עליו. אפילו הקיסר אדריינוס נאלץ להודות: "גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים" (מדרש אסתר רבה י') . עינינו רואות, שלמרות הכול, הכבשה התקיימה, מתקיימת ותוסיף להתקיים לנצח, ואילו שבעים הזאבים חולפים מן העולם בזה אחר זה.

העיקרון של עליונות האיכות מופיע במהדורה נוספת, בימי חנוכה, שנוסדה לזכר הנס של " מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ". המאבק בין מתתיהו ובניו לבין היוונים ועוזריהם הצטיין ביחסי כוחות בלתי שקולים. כשקידש מתתיהו מלחמה על יוון, לא עמדו לצידו אלא קומץ זעום של אנשים.

על היחס המספרי שהיה בראשית אותה מערכה, למדנו מדברי רש"י בברכת משה רבינו לשבט לוי: "ראה שעתידים חשמונאי ובניו להילחם עם היוונים והתפלל עליהם, לפי שהיו מועטין, י"ב (12) בני חשמונאי ואלעזר, כנגד כמה רבבות..." (רש"י על דברים ל"ג, י"א) .

לא זו בלבד שהיוונים עלו במספרם עשרות מונים על קומץ החשמונאים, אלא שגם מבחינת העוצמה לא ניתן כלל להשוות בין הכוחות. היתה זו מערכה של גיבורים מול חלשים ושל רבים מול מעטים.

נצחונותיהם של החשמונאים לא היו טבעיים. הנצחונות מהווים חלק מהניסים והנפלאות, התשועות והנחמות שהקב"ה עשה לאבותינו. הנס מעצם מהותו חורג מכל כללי ההסתברות ופורץ את גדרי הטבע, אך אף על פי כן גם לניסים יש סדר משלהם. גם כאן קיימת חוקיות. אחד מן הכללים הראשיים של חוקיות זו קובע שיד האיכות הרוחנית על העליונה, גם אם לפי החישובים הטבעיים לא מגיע לה נצחון.

פרשת העימות בין ישראל ליוון מתאפיינת לא רק במאבקי כח, אלא גם ובעיקר בהתמודדות בין תרבויות. נצחונם של ישראל מלמד שאיכות היא רק זו הפנימית המיוסדת על אדני האמת, ולא החכמה היוונית החיצונית שאיכותה מזויפת מתוכה, ועל כן סופה לחלוף.

איכותם של החשמונאים היתה איכות טהורה, לכן עזר להם ה' בדרך נס לגבור על הרבים והגיבורים.

לא בחזית אחת נלחמו החשמונאים. הם נלחמו בשתי חזיתות. הם נלחמו נגד מלכות יוון שניסתה לטמא בכח את קדושת עם ישראל ולבטל את דביקותם בתורה. באותה עת היה עליהם להאבק גם נגד המתייוונים בבית פנימה.

המתייוונים הלכו שולל לא רק אחרי הנוי החיצוני של תרבות יוון, אלא גם אחר העוצמה הכמותית שלהם, לכן הם ביקשו להיטמע בהם. המתייוונים היו עשירים ומבוססים, אך למרות הכול, לא אמרו החשמונאים נואש. בהחזיקם במעוז האמת, היתה ידם על העליונה.

זהו המסר העיקרי העולה מנבואת זכריה: " לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה' ". בכל התמודדות של חיל וכח מול רוח ה', סוף הרוחניות הצרופה לנצח. אמנם לעתים מתברר שכוחות הטוהר הם זעומים מול הררי הטומאה, אך עליהם אומר הנביא: " מי אתה הר הגדול, לפני זרובבל למישור " (זכריה ד', ז') . יהיו הררי השקר גבוהים ככל שיהיו, בהגיע אור האמת, ייעלמו ההרים וייהפכו למישור, שאין כל קושי לפסוע עליו.

גם נס פך השמן מוכיח, שלמרות שהיתה בו כמות מועטה בלבד, הוא הספיק להאיר שמונה ימים עד שהגיע למקדש שמן טהור חדש. מכיוון שהיה זה פך טהור שנחתם בחותמו של הכהן הגדול, נמשכה הארתו מעבר למה שנועד לו על פי הטבע.

חז"ל התקינו לציין את זכר הנס בהדלקת נרות קטנים. נסיון הדורות הוכיח שדווקא נרות זעירים אלו האירו, מאירים וימשיכו להאיר גם בעתיד, בעוד עמים גדולים וחזקים נעלמו מעל בימת ההיסטוריה. שערי הניצחון האדירים שהם הקימו מהווים עדות לעוצמתם הכבירה בעבר, אך הם גם מכריזים ברמה שכל עוצמה חומרית סופה להישבר, ואילו האמת תמשיך לשרוד.

הימצאותו של ניצוץ זה מבטיחה כי העם ההולך בחושך יראה אור גדול. תפקידנו לחפש פך טהור זה החבוי בתוכנו ולחשפו. וכאשר הוא יימצא, תתגלה עוצמתו הרוחנית שתאיר מעבר לכל חישוב מספרי.

   נרות החנוכה