chiddush logo

צירוף נשים לזימון

נכתב על ידי גל גל, 8/7/2020

 

בס''ד          פרשת פנחס: האם נשים מצטרפות לזימון

פתיחה

בפרשת השבוע פונות בנות צלפחד למשה, בבקשה לקבל נחלה בארץ משום שאביהם מת בלי בנים, ואין מי שיירש במקומו וימשיך את זכרו. הקב''ה הסכים לבקשתן, ובנות צלפחד קיבלו נחלה. מדוע צלפחד עצמו לא זכה להיכנס לארץ? רבי עקיבא כתב (שבת צו ע''א), שהוא 'המקושש', שקושש עצים בשבת ונסקל. דעה שונה שהוא עלה עם המעפילים נגד רצון ה':

''תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק.''

בעקבות המעשה עם בנות צלפחד, נעסוק בסוגיה הקשורה לענייני נשים ונראה שתי שאלות מרכזיות: האם נשים חייבות בזימון, ומדוע לדעת רוב הראשונים נשים אינן מצטרפות לגברים לזימון, והאם יש מקום לשינוי בזמן הזה. לפני שניגע בשאלות אלו,  נפתח במחלוקת הפוסקים בשאלה מדוע מזמנים.

מטרת הזימון

הגמרא במסכת ברכות (מה ע''א) כותבת שיש חובה לזמן, ולומדת דין זה מהפסוק 'גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו'. בעקבות הלימוד מפסוקים הבין הראב''ד (טור קפח), שהחובה לזמן מדאורייתא, אך רוב הפוסקים (על פי המשנה ברורה) חלקו עליו וסברו שהפסוקים אסמכתא בלבד והחובה מדרבנן. מדוע קבעו חכמים לזמן, ולא הניחו לכל אדם לברך בעצמו?

א. הריטב''א (ברכות מה ע''א) כתב, שכאשר מספר אנשים מברכים ביחד (בעבר אחד היה מברך וכולם היו שומעים), אז כבודו של הקב''ה גדל - ברוב עם הדרת מלך, וכן כתב התוספות רא''ש (ד''ה השמש).

ב. המאירי (ברכות מה ע''א) כתב, שמטרת הזימון להתעורר לברכה מתוך כוונה. בדומה לכך כתב ערוך השולחן (קצב, ב), שכל מצווה צריכה הזמנה והכנה. במצוות כמו נטילת לולב, הברכה לפני המצווה היא מהווה הכנה, לברכת המזון אין ברכה לפניה כדי שיהיה אפשר להתכונן אליה, לכן תיקנו את הזימון (ובפשטות לפי שיטתו, גם יחיד אמור להגיד נוסח כלשהו לפני ברכת המזון).

מי חייב בזימון

מוסכם על כל האמוראים, ששלושה גברים מעל גיל שלוש עשרה שאכלו יחד חייבים לזמן, וכן פסק השולחן ערוך (קצב, א). הגמרא במסכת ברכות (מה ע''א - ע''ב) מביאה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן, האם אפילו שני אנשים שאכלו יחד יכולים לזמן. לדעת רב הם יכולים לזמן, ואילו לדעת רבי יוחנן אי אפשר (וכן נפסק להלכה).

אחת הראיות שמביאה הגמרא להוכיח את שיטת רב שגם שני גברים מזמנים היא, ששלוש נשים מזמנות למרות שהן נחשבות כמו שני גברים, ומכאן שגם שני גברים יכולים לזמן. למסקנה הגמרא דוחה את הראיה מסיבה צדדית, ולכן גם נפסק ששני גברים פטורים מזימון, אבל מכל מקום עולה מדברי הגמרא ששלוש נשים שאכלו יחד חייבות לזמן.

מקור נוסף שממנו עולה שנשים חייבות בזימון, מופיע בגמרא במסכת ערכין (ג ע''א). הברייתא כותבת שכולם חייבים בזימון, שואלת הגמרא, מדוע צריך להדגיש שכולם חייבים בזימון? ומתרצת, שהברייתא באה לחדש שגם נשים ועבדים חייבות בזימון. אם כן עולה גם מהברייתא בערכין כמו הגמרא במסכת ברכות, שגם נשים חייבות בזימון.

דברי השוללים

כפי שראינו מפשטות דברי הגמרא בברכות ובערכין עולה, שנשים שאוכלות ביחד חייבות בזימון. אמנם רש''י (ד''ה דאיכא דעות) פסק בכל זאת, שנשים לא חייבות בזימון, אלא רק רשאיות לזימון במידה ורוצות. מדוע הוא פסק כנגד דברי הגמרא? בתוספות (ד''ה שאני) כתבו שלמרות שבנות רבי אברהם זימנו, למעשה מנהג העולם לא כך - ולפעמים המנהג חזק יותר, ובלשונם:

''מכאן משמע דנשים יכולות לזמן לעצמן, וכן עשו בנות רבינו אברהם חמיו של רבינו יהודה על פי אביהן, ומיהו (= ומכל מקום) לא נהגו העולם כן ,וקשה אמאי לא נהגו? מדקתני מזמנות משמע דקאמר חייבות לזמן! ויש לומר דנשים מזמנות לעצמן היינו אם רצו לזמן מזמנות וכן משמע קצת הלשון.''

התוספות מנסים להוכיח גם בלשון הגמרא, שכוונתה כך, וכאשר הגמרא כותבת שנשים מזמנות, כוונתה לומר שהן רק רשאיות לזמן (וכן הם מפרשים בדברי הגמרא במסכת ערכין). מכל מקום הראיות שהם מביאים דחוקות למדיי, וברור שזה נובע רק מניסיון ליישב את מנהג העולם שבפשטות נוגד את דברי הגמרא.

דברי המחייבים

בגלל הדוחק שבפירוש התוספות, רוב הראשונים חלקו על פירושם ופסקו כפשט דברי הגמרא, שנשים חייבות בזימון. אף על פי כן הם נחלקו בשאלה, האם בכל מקרה הן מזמנות ואפילו מצטרפות לגברים לזימון, או שרק במקרים מסויימים:

א. הרא''ש (ז, ד) נטה בתחילה לומר כשיטת התוספות, שנשים לא חייבות לזמן אלא רק רשאיות לזמן בגלל שכך מנהג העולם, אך לאחר מכן דחה את שיטתם, מכיוון שמדברי הגמרא שראינו בשני המקומות משמע שהן חייבות. משום כך פוסק הרא''ש ששלוש נשים שאכלו יחד חייבות לזמן, וכך פסקו להלכה גם המאירי (מז ע''ב ד''ה אמר המאירי) ורבינו יונה (לג ע''א ד''ה נראה)[1].

 

ב. הגישה המרחיבה ביותר, מובאת בטור (סי' קצט) בשם רבינו יהודה. הוא סובר שלא זו בלבד שנשים חייבות בזימון (וכפי שסבר הרא''ש), אלא שהן מצטרפות ביחד עם גברים להשלים לזימון בשלושה, וכן כתב האליה רבה (קצז, ח) בשם המהר''ש[2].

ראיה לדבריו הביא מהגמרא בברכות (כ ע''א) שהסתפקה, האם נשים יכולות לברך ברכת המזון ולהוציא גברים שחייבים בברכת המזון. מדוע הגמרא לא הסתפקה בשאלה בסיסית יותר, האם נשים יכולות להוציא גברים בזימון? טוען רבינו יהודה, שהסיבה לכך היא שהיה פשוט לגמרא שהן כן מזמנות לגברים, ולכן היא לא הסתפקה בשאלה זו, ובלשון הטור:

''הרב יהודה הכהן היה מורה הלכה למעשה להצטרף אישה לזימון, והיה מביא ראיה מדבעי תלמודא בפרק מי שמתו נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, וקאמר למאי נפקא מינה להוציא אחרים ידי חובתן, מכלל דפשיטא ליה דמצטרפות, דאי לא תאמר כך אדמיבעיא ליה אם יכולות להוציא בברכת המזון תיבעי ליה אם מצטרפות לזימון.''

על דבריו הקשו האחרונים, שהרי המשנה בתחילת פרק שביעי בברכות (מה ע''א) אומרת בפירוש, שנשים לא מצטרפות לזימון ביחד עם גברים, אם כן כיצד הוא פסק שהן כן מצטרפות?!

תירוץ ראשון: הט''ז (קצט, ב) תירץ, שהמשנה האוסרת מדברת במצב שבו אכלו שתי נשים וגבר אחד, אך כאשר אוכלת אשה אחת עם שני גברים היא מצטרפת, ועל זה רבינו יהודה הכהן דיבר. תירוץ שני: האליה רבה (שם, ח) תירץ, שרבי יהודה הכהן התיר לצרף אשה לזימון רק עם בעלה ובנה, אבל עם שאר בני אדם אין זה ראוי שיצטרפו איתן לזימון, ועל כך דיברה המשנה.

ג. גישה שלישית ממוצעת מובאת בסמ''ג (סימן כז). כמו התוספות לעיל הוא פסק שנשים לא חייבות לזמן כאשר הן אוכלות לבד, וכתב שכאשר הגמרא כותבת שנשים חייבות בזימון, כוונתה לומר שכאשר שלושה גברים אכלו והתחייבו בזימון, הנשים שנמצאות באותו השולחן חייבות לענות לזימון של הגברים, וכך משמע גם מדברי הרא''ה (מה ע''א ד''ה נשים), ובלשון הסמ''ג:

''תנן בברכות (כ, ב) נשים ועבדים חייבין בברכת המזון כדגרסינן בערכין (ג, א) הכל חייבין בזימון לאתויי נשים ועבדים, ותימא, דבריש שלשה שאכלו מסיק דנשים מזמנות לעצמן רשות, ואומר ר"י דלעצמן דווקא רשות, אבל כשאוכלין עם האנשים חייבות ויוצאות בזימון שלנו ואין מברכות לעצמן.''

להלכה

יוצא אם כן למעשה שבראשונים ארבע דעות: 1. דעת התוספות שנשים כלל לא חייבות בזימון. 2. דעת רבינו יהודה שלא זו בלבד שנשים חייבות בזימון, אלא שהם מצטרפות לגברים (בהגבלות שנתנו האחרונים). 3. דעת הרא''ש שחייבות כאשר הן אוכלות לבד. 4. דעת הסמ''ג שהן לא חייבות כאשר הם אוכלות לבד, אבל חייבות לענות לגברים. למעשה נחלקו השולחן ערוך והגר''א:

א. השולחן ערוך (או''ח קצט, ז) כדעת הסמ''ג שפסק שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד הן לא חייבות לזמן, אבל כאשר הן אכלו עם שלושה גברים שמזמנים, הן חייבות לענות לזימון, וכן פסקו להלכה ערוך השולחן (קצט, ב) ובשו''ע הרב (שם, ו).

הרב משה פיינשטיין (אגרות משה ה, ט) סייג את הדברים וכתב, שלמרות שעולה מלשון השולחן ערוך שכאשר יש גברים שמזמנים הן חייבות להצטרף בכל עניין, למעשה נהגו שנשים מצטרפות רק בשבתות וכדומה, שהנשים ממש יושבות עם המשפחה, אבל בימי חול שהן טרודות לבשל וכו', הן נהגו שלא לענות לזימון, ויש להן על מי לסמוך (אך הגברים צריכים לקרוא להן), ובלשונו:

''בדבר נשים כשאכלו בשלחן עם ג' אנשים, חייבות לענות ברכת הזימון, אבל בחול, שליכא ברוב המקומות סעודה קבועה, והיא טרודה בעשיית האוכלין ובהגשתן לשולחן (וכל שכן כשיש לה ילדים קטנים שמטרידין), אין כוונתה ליישב לאכול ביחד ומזה נמשך שאף אם אירע לפעמים שגם אם האשה היה לה פנאי לאכול בקביעות, לא הורגלו הנשים לענות לזימון. אבל על הבעל וודאי מוטל שיקרא לה, ולא להניח לאנשים לברך קודם שהיא באה לשולחן לברך יחד בזימון.''

ב. הגר''א לעומת זאת פסק כדעת הרא''ש, שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד, הן חייבות לזמן. אמנם כתב הביאור הלכה שלא נהגו ששלוש נשים שאכלו מזמנות וכן כתב ערוך השולחן, אך למרות דבריהם נראה שטוב ששלוש נשים שאכלו יחד יזמנו, כי גם לסוברים שהן לא חייבות לזמן בוודאי מודים שאין בכך עבירה, ועוד שלחלק מהפוסקים יש עליהן חיוב גמור לזמן, וכן כתב הבן איש חי (פרשת קרח, יג): ''הנה כי כן ראוי, שכל אדם ילמד לנשי בני ביתו שיהיו מזמנות לעצמן'' (ועיין תשובות והנהגות ד, נא).

צירוף נשים וגברים לזימון בזמן הזה

לאחר שראינו שלרוב השיטות נשים לא מצטרפות כלל עם גברים לזימון, יש לשאול מדוע באמת כך, ובראשונים יש שני טעמים: הר''ן (מגילה ו ע''ב ד''ה מתני') כתב, שיש בכך מימד של פריצות, ואילו רבינו יונה (לג ע''א ד''ה נשים) הביא בשם רש''י, שאין חברתן נאה, דהיינו שלא כבוד לגבר לאכול עם אשה, ולכן גם כאשר אוכלים ביחד, אין ישיבת הנשים נחשבת קבועה כדי שיצטרפו לזימון.

כיום המצב ברוב המקומות לא כך, וגברים ונשים במיוחד במסגרת המשפחה אוכלים ביחד, ואף אחד לא רואה את ישיבת הנשים עם הגברים כדבר בעייתי מבחינת הצניעות, או כחוסר כבוד של הגבר לשבת לאכול עם אשה. משום כך היה מקום לומר, שבזמנינו נשים וגברים כן יצטרפו לזימון. אף על פי כו למעשה נהגו ישראל שלא לזמן ביחד גברים ונשים.   

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...



[1] הסברא של הרא''ש היא, שזימון מוגדר כחלק מברכת המזון, לכן כמו שהן חייבות בברכת המזון הן חייבות בזימון. כך אפשר להסביר גם את שיטת הראב''ד (ברכות מד) והלבוש (קצט, ח) שסוברים שחיוב זימון הוא מדאורייתא, למרות שמדברי הגמרא משמע, שהפסוקים שלמדים מהם את ברכת הזימון הם רק אסמכתא (המשנ''ב טוען שרוב הפוסקים פסקו שהזימון הוא רק מדרבנן, והחזו''א חולק עליו).

[2] המרדכי (רמז קנח) הביא את שיטת רבינו שמחה, שסבר שנשים מצטרפות להשלים לזימון רק בעשרה (כלומר שיהיה אפשר להגיד 'נברך לאלוקינו שאכלנו משלו'), אבל לזימון של שלושה הן לא מצטרפות. מדבריו עולים שני עקרונות, קודם כל הוא סובר שהזימון נחשבת יחידה בפני עצמה ולא כחלק מברכת המזון (לא כמו הרא''ש לעיל). ועוד נראה לשיטתו שזימון בעשרה מוגדר כ: 3+7 ולא כ: 10.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה