"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד)

בזמן קריאת שמע, אנו נוהגים לעצום את עינינו. למה?

הראיה, כך נדמה, אליה וקוץ בה, שהרי סגולתה בהתבוננותה, אולם כאן גם רובצת הסכנה לפתחה. העיניים הן המזינות את ערלת הלב, ומשקיעות את האדם בעולם של תאוות. המציאות שבקרבה אנו חיים מבלבלת את הראות ולא מאפשרים לראות מרחוק - "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" (ירמיהו לא, ב).

מסיבה זאת כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סה, ג):

"מֵחֲמַת שֶׁהַדְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁרוֹאֶה מִן הַצַּד מְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ... עַל כֵּן צָרִיךְ לִסְתֹּם אֶת עֵינָיו, וּלְצַמְצֵם הָרְאוּת, וּלְכַוְּנוֹ אֶל הַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים. וְגַם כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק כֹּחַ הָרְאוּת, וְלֹא יִהְיֶה קָלוּשׁ, וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת הַדָּבָר הָרָחוֹק... כִּי אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה הִיא רְחוֹקָה מֵהָאָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין. שֶׁצָּרִיךְ לִסְתֹּם אֶת הָעֵינַיִם לְגַמְרֵי... לְהַעֲלִים עֵינָיו וּלְסָגְרָם מְאֹד, לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו. וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהַשִֹּיג אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב".

הדרך היחידה להתבונן בתכלית, לחזק את כח הראות ולראות למרחק על פי רבי נחמן, היא לסתום את העין בכדי שהראיה לא תוסח מכל הנמצא מסביב, מכל הקרוב: "כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים... וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת הַדָּבָר הָרָחוֹק".

העולם הזה, מבלבל, מסיח את הדעת ומאלץ את האדם לבזבז אנרגיה על תאוות העולם הזה והבליו. סוד הצמצום במציאות - הוא המביא להידבק בתכלית: "לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו. וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהַשִֹּיג אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב".

וזאת הסיבה על פי רבי נחמן מדוע אנו עוצמים את עינינו בזמן קריאת שמע (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, לו, ג): "לְפִיכָךְ כְּשֶׁקּוֹרִין פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, צָרִיךְ לְהַעֲצִים אֶת עֵינָיו".

התודעה של אחדות ה', של היותו: "ה' אלוקינו ה' אֶחָד", מתאפשרת רק על ידי העצמת העיניים. לא לתת למציאות לבלבל, לא לתת לריבוי להטעות, לא לתת לחומריות להזנות, וכשהראיה נעלמת, מתחילים לשמוע - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". כשראינו לפני רגע - לא שמענו, עכשיו כשהתעוורנו, כדרך כל עיוור שחושיו האחרים מתחדדים - מתחילים אנו לשמוע.

הרב איתמר אלדר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home