שמעתי פעם (נדמה לי בשם הגר"מ שפירא במלובלין) ליישב עפ"י המחלוקת בנדרים (סה.) האם שנת היובל היא שנה בפני עצמה ואחריה מתחילים לספור מחדש (דעת חכמים שם) או שהיא חלק מהמניין ואחריה סופרים שנה ראשונה (דעת ר' יהודה) שלפי ר' יהודה 50 יובלות זה 2450 שנים (49X50).

ועפ"י זה יובן המדרש על הפסוק "וירא ה' כי סר לראות" שמשה טען ישראל צריכים להיות במצריים ס"ר (260) שנים במקום 210, ולכאורה לא מובן למה דוקא 260? ועל פי מה שאמרנו מובן שכנראה משה סבר כדעת חכמים וא"כ ישראל היו צריכים להשאר עוד חמישים שנה (210+50=260) כדי להגיע לשנת 2500 שזה לפי חכמים יובל יובלות לבריאת העולם כמו שהזוהר אומר.

וגם עפ"י זה מובן המדרש שמשה ביקש מה' לעלות לארץ ולהשאר שם שנתיים וה' לא הסכים בגלל שמשה לא הסכים בהתחלה לגאול את ישראל ממצריים, ולכאורה לא מובן למה משה רצה דווקא שנתיים ומה הקשר בין זה שמשה לא הסכים לגאול את ישראל ממצריים לזה שהוא צריך למות? ועל פי מה שארנו מובן היטב שמובא (נדמה לי בשם הרמ"ע מפאנו) שמשה חי 120 שנה כנגד היובלות שיהיו בעולם (העולם צריך להיות קיים 6,000 שנה, 6,000/50=120) אבל לפי ר' יהודה צריל להיות 122 יובלות (6,000/49) אז בגלל זה משה רבינו ביקש עוד שנתיים אבל ה' אמר לו כמו שבמצריים לא רצית לגאול כי סברת כר' יהודה אז גם עכשיו לפי ר' יהודה את צריך למות...