"ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה"

ענף הרפואה הפלסטית הולך ומתרחב. הטיפול הינו רפואי, אך בדרך כלל שלא מתוך צורך רפואי אמיתי. בכללו הסרת מומים, שיפור מראה גברי או נשי, הורדת שיער ואפילו הליך פשוט כהסרת משקפיים בלייזר. אולם פעמים רבות נראה שהנחיצות משמעותית, גם אם איננה רפואית כגון: תיקוני מום בתקופת השידוכים, בהמשך החיים לשם חיזוק הזוגיות, העלאת הדימוי העצמי, או הסרת גורמים המעיקים.

"פוסקי הזמן" דנו בהיבט ההלכתי בשאלה זו לפני עשרות שנים, והציגו כיוונים שונים. שלושה מגדולי פוסקי זמננו, הגר"מ פינשטיין, הגרש"ז אוירבך ויבדלח"א הגר"ע יוסף נקטו קו מתיר ואף מעודד במקרים מסוימים [אג"מ,חו"מ,ב,ס"ו; מנחת שלמה תנינא פו,ג; יביע אומר ח,חו"מ,י"ב]

להלן תמצית הדיון ההלכתי: 1.האם יש בזה איסור חבלה עצמית שלא לצורך רפואי? –כאשר הצורך אמיתי, הרי יש לראותו כצורך רפואי שמותר לאו דווקא במקום פיקוח נפש. 2.סיכון בהרדמה? –כיום החשש רחוק ולא שכיח. 3."אין צייר כאלוקינו" [ברכות,י,א] האם זוהי התערבות ביצירה האלוקית במקום שלא ניתנה בו רשות לרופא לרפא? –אם אמנם יש במעשה בכדי להועיל או לפתור בעיה, אין זה שונה ממשקפיים או מנטילת משככי כאבי ראש. 4.איסור לגברים להתייפות משום "לא ילבש"? –להתייפות לא, אבל להסיר מומים הנחשבים ככאלה בעיני הבריות ויתכן שאף מעוררים דחייה –אין איסור, אדרבה, תיקון הוא.     

בעידן של היום, שהטיפולים הללו הפכו להרבה יותר שכיחים  -דבריהם של הפוסקים שהבאנו מאד משמעותיים ואקטואליים. ברם בנושא זה מעורב גם דמיון צעיר ומופרז שרחוק מלשקף צורך של ממש, המשתלב היטב עם מטרות מסחריות ועשיית רווחים לצד המטפל. לפיכך יש לנהוג באחריות ובזהירות, ומומלץ לפנות לפוסק שיבחן את המקרה בשיקול אובייקטיבי תורני-הלכתי.