'ת"ר מנין שבשופר?- ת"ל "והעברת שופר תרועה" אין לי אלא ביובל בר"ה מניין?- ת"ל "בחדש השביעי" שאין ת"ל  "בחדש השביעי" ומה ת"ל "בחדש השביעי"? שיהיו כל תרועות של חודש שביעי זה כזה' (ר"ה לג,ב) מדוע לומדים דין שופר בר"ה מיובל? ומו"ר גדול הדור הגאון הרב חיים דרוקמן שליט"א הסביר שזה בא לומר שהתשובה בר"ה זה חזרה למקור שלנו לקדושתנו, כמו שביובל העבדים משתחררים וחוזרים לעצמם. וניראה עוד שדין שופר ביובל נאמר ביוה"כ, וביוה"כ ניתנו לוחות שניות לישראל, כך גם השופר בר"ה מרמז על חזרה לתורה וקדושה שבה אנו באים לתקן את העולם שניברא בר"ה, שהתורה ניתנה בהר סיני בקולות "וקול שופר חזק מאד" (שמות יט,טז) והקול מזכיר את הקול של עשרת הדברות שבם רמוז תריג מצות, ועוד שביוה"כ נאמר למשה "סלחתי" ולכן גם כנגד קול זה תוקעים בשופר, וזה משום רמז לאילו של יצחק שמסר נפשו (בר"ה או ביוה"כ- תלוי בדעות) וכך יש בנו יסוד זה, וזה בא לידי גילוי שיא אצל משה שאמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב,לב) ובזכות מסירות נפשו ה' סלח (ויש בזה "מספרך" הסרה מהחיים ומהתורה- מסירות נפש וקשר לתורה) וכך ניסלח לנו ואנו בכל ר"ה מזכירים שיש בנו מסירות נפש לקודש כיצחק, וזה מחזק בנו את הקשר לחזרה לתורה וסליחה מה'. ואנו באים לתקן את כל העולם לה' ,ולכן ר"ה זמן הבריאה, וכנגדו יובל שניקרא "עולם" לרמז שבאים לתקן כל העולם לה', ולכן בחודש השביעי רמז לשבת שהוא מעין עוה"ב, ובו לא ניברא פיזי אלא הוא הרוחני, וכן יובל שנת ה50 רמז לנ' שערי קדושה. וכך מתקנים בכל שנה, את הפרט הבודד (שנה אחת) עד שלבסוף ניתקן כל העולם (יובל-עולם). וכן ר"ה זה ההתחלה ויובל זה כעין סוף העולם, שבא לרמז שכל מציאות העולם מתחילתה ועד סופה באה לפעול (ולכן חודש שביעי - החצי -האמצע) שלפני העולם ואחרי העולם ה' ימלוך בשלמות, אלא שבכ"ז יש פעולה של העלאת רמת חשיבות הקדושה ע"י שעבר דרך העולם, דרך הירידה בעולם, ירידה לצורך עליה, ולכן תוקעים 'תקיעה שברים תקיעה' ישר תחילה וסוף, ובאמצע העליות וירידות כמעשה העולם שנופלים ועולים. ואחרי השברים חד וברור יותרהישרות של התקיעה, כמו שאחרי שבר ובכי (שברים תרועה) כשנירגעים ושמחיםיש יותר ערך לשמחה, וכך התקיעה הסופית (כמו תקע בשופר גדול לחרותנו) שהעולם יתוקן יהיה בעל ערך יותר מלפני שניתקן, אע"פ שגם אז היה עדיין בשלמות, השלמות שלבסוף גדולה וחשובה יותר. וכך גם רומז השופר של שחרור עבדים, לשחרורנו מיצרנו שמעבידנו שלזה ניברא העולם, לעמוד ולתקן דרכנו ובכך להעלות את הקדושה. ואולי רמז במתן תורה "במשך היבל המה יעלו בהר" (שמות יט,יג) ההר קדוש ואין לאדם אפשרות ליגע בו בשל ריחוקנו מהקדושה, אולם בסוף כשיפסק השופר יהיה מותר לעלות, נהיה ראוים לקדושה וזהו לעתיד, ולכן רומז גם בשם "יבל" גם על שנת היובל והשופר, ולזה גם מרמזים בתקיעות ר"ה שהעולם יושלם בקדושה לה', וזה סמוך ליוה"כ, וביובל תוקעים ביוה"כ לרמז ששלמות הקדושה באה ע"י שתוקן העולם שבו נפלו מהקדושה, כיוה"כ שכיפר על מעשה העגל, כך העולם ע"י תיקון העולם יהיה מושלם יותר בקדושה. ותקיעות שופר תוקעים גם במלחמה, וביובל שמשחררים את העבדים גם מרמז על כח מלחמה, יציאת מצרים מבית עבדים, שה' נילחם לנו, וגם התרועה מרמז על מלחמה, בכי אם סיסרא (גמ' שם) שסיום זמן תיקון העולם (יובל) מתקשר עם מלחמה, שהיא 'אתחלתא דגאולה' , ובמלחמה מתבער הרע מהעולם וכך ישאר קדוש לה', וכן רמז למלחמת היצר וכן כל הירידות שבגלויותנו סופם לעליה כמו מתן תורה בסוף גלות מצרים. ור"ה הוא התחלה שסיומו ביובל ביוה"כ, ולכן ביובל העבדים מפסיקים לעבוד בר"ה ומשתחררים ביוה"כ בתקיעת שופר.