chiddush logo

גם אתה שותף למחאה?

נכתב על ידי אברהם לוי, 23/1/2013

גם אתה שותף למחאה?

      וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: (שמות ט"ו כ"ב).

************

   את נפלאות ומאורעות קריעת ים סוף, מכיר כל ילד וקשיש ונער וישיש. הרי בגיל שנתיים כבר סיפרו לנו זאת בגן של שושי - ובשנים שלאחר מכן אפילו ציירנו את גלי הים והכנו יצירות בנושא שכל הרואה אותם אומר 'בַּרְקָאי'.

   אך למרות בקיאותנו בנושא נפלא זה - גם הפעם נלוש ונדוש בו, מפני שמסתתר בתוכו פרט פִּצְפוֹן המכיל המון, נתון זעיר עם תוכן כביר, ולמרבה הצער הפרט הזה לא בדיוק זוכה להד וקול בדור שלנו, וחבל שהמצב כך.

   מה כוונת הדרשן החזן והפייטן?

   בפרשת השבוע עם ישראל יוצא ממצרים על אפם וחמתם של פרעה ועמו, מתוך ניסים עצומים וגילוי מראות אלוקים, עד כדי כך שזכו בני ישראל להגיע לפסגת הנבואה ברמה שלא ניתן לשער ולעכל והם ראו עין בעין את השכינה הקדושה ונהנו מזיו כבודה ואכלו מאכלים רוחניים, וחוו את העולם הבא כאן בעולם הזה (צרור המור שמות ד', בשם 'מדרש הנעלם'). ומחמת עוצמת המדרגה הרוחנית שהם חשו באותו מעמד - הם לא חפצו לזוז מים סוף, וזו הסיבה שמשה הוצרך לתלוש אותם משם בכוח, בעל כורחם (שם).

   אין ספק שרק לשמוע את הנתונים הללו, הלב מתרומם ומתרונן. הרי מדובר בפסגת ההנאות לא רק במובנים גשמיים, אלא גם במובנים רוחניים. וכי יש דבר מתוק ונפלא מזה?

   לאחר שעיכלנו את הדברים הללו, רצוננו לשאול שאלה מעניינת:

   לו יצויר שמשה רבנו היה מתגלה אלינו ביום בהיר או סגריר, ומודיע לנו שיש לנו הזדמנות חד פעמית לזכות לראות את השכינה הקדושה וליהנות מזיו כבודה, ולחוות כאן בעולם הגשמי את פסגת העולם הבא במשך עשר דקות. האם לא היינו עושים מהפיכת עולם כדי לממש את המתנה הזו? היעלה על הדעת שהינו מוותרים על כך מחמת איזו סיבה - תהא אשר תהא? ברור שלא!

   תתפלאו לשמוע, אבל יש איזה בחורצ'יק שחולק עליכם, וקוראים לו 'מִיכַה'.

   מבואר בדברי חכמנו ז"ל שבמעמד המרגש של קריעת ים סוף, בזמן שעם ישראל התרומם לגובהי מרומים וחזה בשכינה הקדושה והעפיל אל רום הנבואה והקדושה והטהרה וטעם טעם עולם הבא, באותם רגעים עילאיים שלא ניתן לתארם במילים, מיכה החזיק בידיו אליל ופסל (סנהדרין ק"ג ע"ב, ע"פ ל"א ברש"י שם)!

   בזמן שעם ישראל זעק מעומק נשמתו 'זֶה אֵלִי... אֱלֹהֵי אָבִי' (שמות ט"ו ב'), מיכה אחז בידו בובה אומללה שיש לה תאריך ייצור ותפוגה, והוא לחש לה באוזן 'בובלה, את האלוקים שלי'.

   האם ניתן לסבול ולעכל את המציאות הזו? כזה עיוורון חושים ואטימות הלב? וכי זה נתפס בכלל על הדעת?

   ושמא יאמר אדם שלמיכה היתה מעידה זמנית וחד פעמית, משום כך נציין ונדגיש שאליליו והבליו היו אצלו מאז ומעולם - וגם לאחר שכבר הוקם המשכן עַַדָיִן המשיך מיכה במעידתו ומרידתו העצומה בבורא, ובזמן שעם ישראל הקריב קורבנות במשכן 'שילה' - מיכה הקריב קורבנות במזבח שבנה לכבוד הבובה שלו, והיה עשן הקורבנות של מיכה מתערב עם עשן קורבנות משכן 'שילה' והוא לא נבהל מהחוצפה הזו (סנהדרין ק"ג ע"ב).

   מיכה ייצג את סמל המרידה בבורא והוא הגדיש את הסאה עד כדי כך שאפילו 'מלאכי השרת' קטרגו עליו וביקשו להענישו, אלא שלמרות הכל בורא עולם לא נענה לבקשתם, והוא כבש את עלבונו ולא מיצה את הדין עם מיכה. וכל זאת למה? מהו הקמע הענק שהציל את מיכה שנים ארוכות ורבות?

   מיכה היה בעל חסד גדול ופיתו היתה מצויה לעוברי דרכים, והזכות העצומה הזו של החסד הגנה עליו לאורך ימים ושנים (שם). ולא רק זה, אלא מחמת הזכות הזו הוא גם זכה שיהא לו עולם הבא, ולא הוזכר שמו בתלמוד עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא (עיון יעקב).

   עד כאן ההיסטוריה של מיכה, והיא מחכימה אותנו בשתי נקודות עמוקות שהם מיסודי הדת והדעת, כאשר נקודה אחת נפלאה ומרגשת - ואילו הנקודה השניה עצובה וכואבת, וכדלהלן:

   נקודה מרגשת: מסניור מיכה אנו למדים שיש בעולם סגולה עזה וחזקה שנקראת 'חסד', סגולה שבכוחה לעצור גזירות ולהעלים חרון אף ולמתק עונשים ולהקפיא את כל הייסורים.

   ואין ספק שאם אדם מעוניין בסגולה חזקה כדי לפתור בעיה או לזכות לרפואה או להצליח באיזו משימה, בטרם הוא יוצא העִירה ומחזר אחר מרכולתם של סוחרים עלומים ועלובים המשווקים סגולות ללא כיסוי [המועילה רק לכיסוי המינוס 'שלהם']... כל מיני קוראים בקפה ומעיינים בתה ומערבבים בקקאו ומתחזים לאליהו... אסטרולוגים וחכמולוגים שמתעלמים מכך שבזמן שעם ישראל שומרים תורה ומצוות אזי הם מעל המזל (שבת קנ"ו ע"א ועיין אבן עזרא הארוך שמות ל"ג כ"א)...

   לפני שניגשים לחבר'ה האלו, חובה לנסות סגולה נפלאה וזמינה, ללא עלות ובלי עמלות, סגולה שמכניסה רווחים גדולים בעולם הבא והפירות מובטחים עוד בעולם הזה - ויש עליה חותמת תלמודית וכיסוי מושלם, והיא מתאימה לכל יהודי ולא משנה כלל מה מצבו הרוחני. לסגולה הזו קוראים, 'חסד'.

   ואין צורך להיבהל! בשביל לעשות חסד מושלם אין צורך להקים מפעל מבורך ומסועף כמו חסדי נעמי ועזר מציון, גם לא צריך להרגיז ממלכות ולהפוך עולמות. ממחקר חדש שנעשה במערכת 'הוד השבת' מתברר שניתן לפתוח 'מפעל חסד' מבורך ונצרך בצורה שקטה ופשוטה, בבית. כיצד?

   תעזור לאישה יותר... תתחשב בה ותתאמץ ללכלך פחות... סיימת לאכול ואתה שוטף את הצלחת [שהרי אף אחד לא עבד שלך], תשטוף על הדרך עוד כלי או שתיים אם יש בכיור. אתה יוצא מהבית ועובר ליד הצפרדע המפורסמת? קח איתך צידה לדרך את שקית האשפה. הוד מעלתך מכין לעצמו בבוקר כוס תה או קפה עם חתיכת מאפה? תכין 'ערכה נוספת' עבור החצי השני שלך, הלא היא אשתך ירום הודה. עברת ברחוב וראית פרח 'הפקר' מעניין? תתלוש אותו בעדינות ולאחר שתיכנס לבית תושיט אותו לרעייתך ותספר לה שראית את הפרח ונזכרת בה והחלטת להביא לה אותו, ותגרום לה לרגע של נחת. [אנו מדברים על 'פרח', לא על 'קוץ'...]

   דוגמאות אלו והדומים להם מזכים אותך בתואר 'בעל חסד', ומלבד התוצאה הנפלאה של חיזוק הקשר ואיחוד הלבבות והשרשת יראת שמים בילדים הרואים את הנהגותיך הקדושות, בנוסף לכך הינך זוכה גם לסגולה חזקה ולהצלה מכל צרה ופגע רע. איך אפשר להחמיץ 'כפל מבצעים' שכזה? וכי למישהו יש עסקה יותר מוצלחת?

   הבעיה היא שיצר הרע מסובב לנו את האצבע [והראש] במהירות 8000 סל"ד, והוא לוחש באוזנינו שמי שנוהג כך הרי הוא משפיל את כבודו ומחליש לעצמו את העוצמה בבית ואת כתר 'ראש המשפחה' וגורם לפגיעה ובזיון בכבוד תורתו, ועוד טענות נכבדות כגון אלו. ומה באמת התשובה על כך?

   מסופר על אברך חמוד שכל פעם שאשתו ביקשה שירוקן אשפה - הוא השיב לה שזה לא כבוד התורה ולא ראוי למעמדו, ומחמת עודף יראת שמים שבו והרגש הרב לכבוד התורה הזורמת בעורקיו, הוא לא יכול לרוקן את האשפה.

   הזמן חלף ודלף ובמשך תקופה ארוכה הוויכוח חזר על עצמו כל פעם שהפח עלה על גדותיו והחל לאותת ימה וקדמה וצפונה ונגבה... עד שיום אחד אותו אברך החליט לעשות לזה סוף. כיצד?

   הוא ניגש אל הרב שך זצ"ל וסיפר לו שאשתו מבקשת שירוקן את האשפה, אלא שהוא חש שאין זה כבוד התורה, והוא מעוניין שהרב יכריע עם מי הצדק.

   הרב שמע את דבריו המעניינים והצדיק אותו במאת האחוזים, והכריז באוזניו חגיגית שגם הוא מסכים שאין זה כבוד התורה שהוא ישפוך את הזבל.

   לשמע פסק ההלכה צהלו פניו וזרחו עיניו, הנה מתברר שהצדק עימו ובעצם אשתו היא הבעיה - שהי היא נטולת דעת תורה ואין לה מספיק כבוד ורגש לבעלה ולתורתו, ועוד באותו יום הוא החכים את אשתו במידע הנכבד הזה - כאשר הוא מדגיש באוזניה שמרגע זה כל פעם שהוא לא שופך זבל, הוא בעצם מקיים מצווה נפלאה של 'ועשית ככל אשר יורוך'.

   היום תם ונשלם, הלילה הגיע ולאחר מכן השחר הפציע, והנה באשמורת הבוקר נשמעת דפיקה על דלת ביתו של אותו אברך.

   האברך פותח את הדלת ונושא עיניו אל העומד בפתח, ואת מי הוא רואה שם? לא פחות ולא יותר, את רבו הגדול הרב שך.

   באותו רגע מיודענו התרגש ושאל את הרב מה רצונו ולכבוד מה הוא זכה בכבוד כל כך גדול, והרב השיב לו 'באתי לשפוך לכם את הזבל'.

   האברך ההמום לא האמין למשמע אוזניו וגמגם שזה לא יעלה על הדעת, הרי זה ביזוי כבוד התורה כפי שהרב עצמו פסק לו אתמול, ואיך יתכן שהרב ינהג אחרת ממה שפסק?

   חייך הרב ואמר: בני היקר, אין ספק 'שלשפוך זבל' זה לא כבוד התורה. אך מצד שני אין זה סותר שלעשות חסד עם בני הבית - אין בכך סתירה לכבוד התורה, וגם לרוקן את האשפה זו לא השפלה ופחיתות. היעלה על הדעת להימנע מעשיית חסד עם האישה בנימוק 'בזיון התורה'? זאת מבין כל אדם שיראת שמים נר לרגליו, ובראש מעייניו לא נמצאים הכבוד והשררה.

   אלא שאתמול הצהרת בפני שאתה חש מושפל ומבוזה מהתפקיד הזה ולדעתך אין זה הולם את כבוד תורתך, וברור שאם אלו הם רגשותיך - עלי למנוע ממך להשפיל את כבוד תורתך, ומשום כך פטרתי אותך מלרוקן את האשפה.

   אך מחמת שזו השקפתך ומשנתך ואלו הם הנתונים וכעת אשתך נמצאת בצער ואין מי שיושיע אותה, ברור שמצבה מכונה לפי ההלכה 'מת מצוה' שכולם מצווים להירתם למען כבודו, וכיון שכך הזדרזתי והשכמתי מוקדם כדי לזכות בחסד הגדול ולהקל על אשתך ובני ביתך את הסבל, ואני מבקש ממך שלא תמנע ממני לקיים את חובתי.

   הדברים הנוקבים שיצאו מפיו הקדוש של הרב נגסו בליבו וחלחלו עמוק פנימה, והוא הודיע שהמסר הופנם ומרגע זה הוא מביט על ריקון האשפה וכל נושא העזרה בבית בתור עבודת ה' לכל דבר המעוגנת במצות חסד ובמילים הקדושות של 'נושא בעול עם חברו', והוא הודה לרב על שטרח למענו כדי ליישרו ו לאלפו בינה בצורה כל כך נפלאה.

   הסיפור הזה הוא התשובה לכל ההבלים והקשקושים והדמיונות שיצר הרע מפעיל עלינו ומסית אותנו באמצעותם לעזור לאישה כמה שפחות, ודי בו כדי לווסת ולרסן את כל המפקפקים בדבר.

   עד כאן ניתחנו את הנקודה המרגשת שלמדנו ממיכה, את 'סגולת החסד', אך כפי שצייננו, מיכה מלמד אותנו דבר נוסף:

   נקודה עצובה וכואבת: מתברר שיכול להיות שאדם יהיה מוקף בחיי תורה ויראה ומסביבו כולם יזעקו מכל הלב ובקול עַז ונוקב 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ', ומצד שני באותם רגעים נשגבים יעמוד ידידנו היקר כאשר הוא מחובר לפסל ולהבל ולטומאה ולעבירה, והוא לא יראה בכך כל בעיה.

   האמת היא שבדורנו אנו עדים לכך ואין צורך שאדון מיכה יחכים אותנו בנקודה הזו, וניתן להביא על כך דוגמאות מקיר לקיר מסודן ועד קהיר - והמפורסמות אינן צריכות ראיה. אך למען הדגשת המסר והפנמת השדר נעלה לבמה את הדברים כהווייתם ולא נתעצל לפרסמם ולהכריזם, ואם המסר יחדור אפילו לליבו של אחד, הרי זה שכר כולנו.

   ובכן, המצווה הראשונה בעשרת הדברות, זה אנוכי ה' אלוקיך. במילים אחרות, בורא עולם מבקש שנזכור שאין לנו רשות לעשות מה שבא לנו ולנהוג כפי הבנתנו - אלא חובתנו לזכור שאנו נמצאים בתוך מסגרת שנקראת אני ה' אלוקיך, ואין לנו רשות לחרוג מגבול התורה והמצוות. זה החוזה שעשינו עם ה', בטרם יצאנו ממצרים (ויקרא כ"ה נ"ה).

   עד כאן כולם מסכימים. אלא שישנם שתי מצוות יקרות שיצר הרע מחק בדורנו אצל רבים וטובים ומתוקים וחמודים 'בשם הטכנולוגיה והקידמה', ואלו הן: 1) וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ... 2) לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים י"ז י"א).

   בשתי המצוות הללו מבקש הבורא מהאדם להתכופף להוראות גדולי הדור שבדורו, בין אם הוא יורד לעומק דעתם ובין אם הוא סובר אחרת (חינוך תצ"ה + תצ"ו), ובנקודה הזו יצר הרע מפיל ומפליל חללים רבים. כלפי מה הדברים אמורים?

   יצר הרע וכוחות הטומאה פיתחו בדורנו את התקשורת המקוונת ועולם הפלאפונים המסועף, כביכול  כדי להגביר את הנוחות ואיכות החיים ולחסוך זמן וכו'. אלא שבפועל טכנולוגיה זו הזיקה יותר ממה שהועילה ומחמתה נגרמו נזקים חמורים ונפלו חללים רבים, עד כדי כך שאפילו אומות העולם מודים שבתים רבים התפרקו ונערים רבים התפקְרו ואנשים איכותיים התרסקו והחינוך הושחת והפשע והרשע התעצמו בזכות האינטר-מת [אינטרנט], הסולרַע-לִי [סוללארי], האַי-פֹּה [אייפון], הסמרטוט [סמארטפון] ושאר הבלים, שבאמצעותם ניתן לגשר בין קטבים ולמזער מרחקים כהרף עין ולהגיע למידע הכי רגיש ומסווג בכל תחום, הן בתחום החיובי והן בתחום השלילי.

   כמו כן נוצר מכך 'נזק עקיף'. במקום שהאדם ישקיע ויפַתֵח את הקשר עם בני ביתו, באמצעות צעצועי הטכנולוגיה הוא מקים לעצמו מערכת ידידים חיצונית 'מעין משפחה וירטואלית', והוא שקוע בזה ראשו ורובו - על חשבון בני ביתו, ואין לו כבר זמן לאשתו וילדיו. זה חוץ מהתקלות הרוחניות המפורסמות שהשתיקה יפה להן, ויעידו על כך אלפי גרושים וגרושות ונערים זרוקים ונערות אבודות שפשטו את סולם הערכים והקדושה.

   וכיון שכך, יצאו גדולי ישראל לעמוד בפרץ כדי למנוע מעם ישראל את ההרס והנפץ, וביקשו לשמוע לדעת תורתם ולרכוש רק מכשיר שחתום עליו 'כשר' - ואם יש הכרח אז להתחבר לרשת אינטרנט שיש עליה פיקוח חזק והיא מאושרת על ידי וועדת הרבנים לענייני תקשורת מה שנקרא 'הרע במיעוטו'.

   גדולי ישראל פסקו שהאיסור עומד בתוקף גם אם מחזיק האייפון שומר על עצמו והוא בטוח שלא ישתמש בפלאפון ובאייפון ובאינטרנט לרעה ולדבר עבירה.

   מפני שעצם זה שהמעידה קיימת בפוטנציאל, זו כבר סיבה לאסור את החזקת המכשיר. שהרי למי יש ביטוח שתורתו תגן עליו וייצר הרע לא יתגבר עליו ביום מן הימים? ואת התמימים נפנה לאלישע אחר ורבי יוחנן כהן גדול, ואין צורך יותר מזה.

   כמו כן כבר הורה חכם וזקן הלא הוא הרב קנייבסקי שליט"א, שאסור להחזיק מחשב נייד אם לא נעשתה לו חסימה כהלכה - אפילו אם כל המטרה היא רק לכתוב חידושי תורה. שהרי ציוונו חכמנו "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, שמא יחשדוך בעבירה" (מסכת דרך ארץ א' י"ב). לא רק שאסור להתחבר ולהתעסק עם הכיעור, אלא חובה גם 'לשמור מרחק' ולמנוע כל אפשרות שהמחשב הנייד יוכל קלוט רשת אלחוטית אקראית.

   [לתועלת הכלל: החפץ לברר את דעת חכמי הדור בעניין, או לברר פרט טכני בנושא, כמו כן המעוניין לנתק 'בחינם' את אפשרות חיבור האינטרנט לנייד - או לברר על מסלול אינטרנט שהכי מומלץ עבורו בהתאם לצרכיו ונתוניו, ידע שכל זה זמין בחינם בפריסה ארצית במוקד העולמי לסכנת האינטרנט המכונה 'אאוטנט', ומספרו 1599-50-22-00]

   עד כאן הדברים ברורים ומפורסמים על שער בת רבים, וכולם יודעים שכל גדולי ישראל יצאו מגידרם ופתחו במלחמת חורמה בנושא, והמבין זאת, אשריו בזה ובבא.

   אלא שלמרות זאת יש עדיין כאלו השבויים בידי יצרם שאינם מסוגלים להתכופף לדעת תורה, והם לא מוכנים להיפרד מהאייפון וכו' ולהחזיק אינטרנט מוגן כהלכה, ויש להם ים של חשבונות ואוקיינוסים של תירוצים ונהרות של פלפולים שנובעים מרצון להכשיר את השרץ ולא מעודף יראת שמים, ולמרבה הצער העלבון והיגון - נופלים בכך גם כאלו האוחזים מעצמם 'יושבי אוהלים' ובני תורה מובחרים, והם מתעלמים מכך שנאמר עליהם "אוי להם [לשונאיהן] של תלמידי חכמים שעוסקים בתורה ואין בהן יראת שמים" (יומא ע"ב ע"ב), והם אוטמים ליבם מכך שהתורה מכנה את כל עבודת ה' שלהם "חנופה" (עיין מלבים במדבר ל"ה ל"ג), שהרי בשעת מבחן מתברר שאין הם נכפפים לדעת תורה - וממילא ליראת השמים שלהם אין כל כיסוי.

   והשאלה נשאלת: מדוע ההתנהגות של מיכה שראינו בראש המאמר זעזעה אותנו עד לשד עצמותינו - ואילו ההתנהגות של אלו המתעלמים מדרישת גדולי ישראל ומוחקים מספר התורה את הציווי של 'לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל' - לא מזעזעת אותנו? מדוע כאשר אנשים אלו באים לבית הכנסת עם המכשיר הפסול, איננו חשים שבמחיצתנו מתרחש 'הכנסת צלם להיכל' כפי שהכריזו גדולי ישראל?

   לא נעים לגלות סודות עתיקים, אבל בתלמוד מבואר שמחמת שבני ישראל לא מיחו במיכה ולא זעקו על אובדן כבוד שמים, הם נענשו על כך ובגין כך התגלגל שמתו 40,000 איש באסון פילגש בגבעה (סנהדרין ק"ג ע"ב).

   ומכיון שאיננו חפצים שמידת הדין תפגע בעם ישראל חלילה פעם נוספת מחמת חוסר מחאה על כבוד שמים, משום כך אנו זועקים כעת בשם התורה וכל הקדושים ומתריעים כנגד אותם אומללים השבויים בתאוותם ומחוברים לאינטרנט שאינו מוגן 'כהלכה' או מחזיקים מכשיר שאינו לרוח חכמי ישראל ועוברים על המסגרת של 'וּפֹרֵץ גָּדֵר...' (קהלת י' ח', עיין שם ברש"י) ונכנסים לקטגוריה של 'כל העובר על דברי חכמים חייב...' (ברכות ד' ע"ב), אנו פונים אליהם מעומק הלב ומדגישים להם שלא רק בבחירות צריך לנפנף במצוַת 'וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ', אלא חובתם לנהוג כך בכל הנושאים - גם במה שקשה, וכל עוד הם לא מתקנים את העיוות הזה, מחאתנו על כבוד אבינו - בעינה עומדת.

   אתה גם שותף למחאה?

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה