סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי ראש ישיבת ישועת מרדכי

להערות או הצטרפות לרשימת תפוצה -  [email protected]

קיים קשר הדוק בין קדושה לאכילה, זאת נלמד ממגילת רות.

נשאלות מספר שאלות, מדוע המגילה מציגה פרט לכאורה לא משמעותי ומספרת לנו שבועז אכל ארוחת ערב, "וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה" (רות ג' ז')? זאת ועוד, מדוע נעמי מדריכה את רות לבוא לבועז רק לאחר שיאכל, "אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת" (רות ג' ג')?

קיים קשר פנימי בין אכילה קדושה לבין ברית קדש, אצל הצדיקים אכילה בקדושה היא התענגות מצירופי האותיות שנמצאים בתוך המאכל, כפי שניתן ללמוד ברמז מהפסוק, "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָֽאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִֽי ה' יִחְיֶה הָֽאָדָֽם" (דברים ח' ג'). במקומות רבים תאוות הניאוף נמשלת לאכילה, למשל בדברי יוסף, "וַיַּֽעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹֽא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית ל"ט ו'), גם הגמרא משתמשת בביטוי "פת בסלו" (יומא י"ח:), יש קשר בין אכילה קדושה לבין שמירת הברית.

כאשר נעמי שולחת את רות 'לחסות תחת כנפיו' של בעז בהיותו בגורן, היא אומרת לה, "אנחנו הולכים למהלך קדוש, את צריכה לעשות את כל ההשתדלות מצדך, אבל כדי לדעת באמת מה היא הדרך הכי קדושה לחיבור הזה את צריכה לחכות שבועז יאכל תחילה, אכילה קדושה. ובכך יעורר בתוכו גם את קדושת הברית ומתוך כך, "וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין" (רות ג' ד'), מתוך הקישור שלו לקדושה על-ידי אכילה קדושה הוא ידע מה לעשות גם בעניין השאלה הכל-כך עדינה בעניין של קדושת הברית. המדרש מתואר שהניסיון של בועז היה מובן מסוים, קשה יותר מניסיונו של יוסף הצדיק, מפני שאצל בעז היה מצב של 'היתר', רות בה אליו בקדושה, עם כוונה "לשמה" והייתה נדרשת החלטה של רגע אחד ממש.

רבי נחמן מבאר[1], שככל שאדם קשור לשורש הדברים כך הוא קשור יותר לה' יתברך שמחייה כל דבר שאנו נפגשים אתו, כמו האוכל, שאנו אוכלים מדי יום, כך אנו מתקשרים לברית הראשונה והכי עמוקה של ה' עִם עם ישראל, ברית המילה. וכן להפך, ככל שמתקשרים ומתחזקים בברית בין ה' לעם ישראל, זהו סיוע גדול בעניין תאוות האכילה (וגם בכל שאר התאוות ועבודת ה' באופן כללי).

אמנם דבריו מתארים מדרגות גבוהות אבל העיקרון בדבריו נוגע לכולם. למדרגתנו, אפשר לומר שאכילה בקדושה היא לאכול בכמות הנכונה, מתוך יישוב הדעת, מאכלים שנצרכים לגוף ולהשתדל לראות את החסד של ה' יתברך בשפע הטעמים ובתהליכים המורכבים שעוברים על האוכל הן במהלך הגידול והן בתהליך העיכול.

חשוב להישמר בנושא של אכילה, לא ליפול ל"פרפקציוניסטיות", ולהחליט שאוכלים רק בריא וכו' על חשבון השמחה הפשוטה ולאכל רק מאכלים טפלים ללא טעם, ולהסתובב חסרי אנרגיה וחיות. אמנם צריך להשתדל לאכול בבריאות ובקדושה אבל לא לשכוח גם את השמחה הפשוטה, כפי הפירוש בפשוט של הפסוק, "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם" (דברים ד' ט"ו), יש לשמור על הנפש שתופיע בגוף בצורה מלאה.