בשמיני עצרת חוגגים את שמחת תורה, לכאורה לא מובן מה העניין שמצאו לחבר ביניהם? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר (ב'מועדי ישראל' – 'שמחת תורה בא"י ובבבל בתקופת הגאונים') שזה משום שבתשרי העולם נברא, וכל העולמות העליונים מתחדשים ולכן גם אנו מסיימים את התורה ומתחילים לקרוא את בראשית בזמן הזה, כנגד חידוש העולמות העליונים, וכן בתשרי קיבלנו את התורה (משה הוריד את הלוחות השניים ביוה”כ). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר ('לזמן הזה', תשרי עמ' 306-307) שבסוכות (שמדגים את העוה"ז) אנו מבינים שאי אפשר להסתדר בעולם בלי התורה, ולכן אז שמחים בתורה. אולי אפשר להוסיף שהסוכה מייצגת את ענני הכבוד (ע"פ ר"א [סוכה יא,ב]) ולכן בסוכה יש השראת שכינה שלכן אין כניסה לגוים (ראה בהרחבה ב'תורת המועדים' 'האוניברסליות של חג הסוכות' למרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א) לכן בסמוך לזה אנו מדגישים את המשך השראת השכינה בעולם, גם כשיוצאים מהסוכה, שזה ע"י התורה (וכן כמו שאסור לגוי להכנס לסוכה, כך אסור ללמד תורה לגוי [חגיגה יג,א]). עוד נראה שבסוכה אנו מראים שכל המציאות דבוקה בקדושה (שהרי מצוות הסוכה היא לעשות מעשים פיזים שבמציאות היום יומית כאכילה ושינה), ולכן ראוי לסמוך לזה שמחת התורה, לבטא שכל המציאות דבוקה לקדושה ע"י התורה (ולא עשו בסוכות עצמו, כדי להבדיל בין זכר לשמחת בית השואבה לבין שמחת תורה). כמו"כ בדומה, סוכות הוא זמן האסיף, שאוספים את הגידולים שגדלו, שזה מגלה את החיבור למציאות בעולם (שעמל עד עכשיו ועתה זוכה להכניס לביתו), ולכן אז מגלים קשר לתורה, שהיא חלה על כל המציאות. ארבעת המינים קשורים לעבודת ה' של האדם: 'רבי מני פתח (תהלים לה, י): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב. השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד: אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף, הוי "כל עצמותי תאמרנה"' (ויק"ר ל,יד). לכן ראוי שבסמוך להכרזה על מסירותנו לעבודת ה', יש גילוי של חיבור לתורה, שבזה יש את הפרטים של עבודת ה' ותיקון האדם. אולי אפשר שמובא ביהודי הקדוש שהאתון של בלעם אמרה שבנ"י חוגגים שלושה רגלים, שזה כתשובה לרצונו לפגוע בבנ"י ע"י חטא העגל, שענתה לו האתון שזה בטל בששים בשלושת הרגלים (בשלושת הרגלים יש חמשה עשר יום שבהם יש 360 שעות, שזה פי ששים משש השעות שבהם עבדו לעגל). אולי לכן ראוי לאחר שלושת הרגלים, שהם נגמרים בסוכות, לבטא את חיבורנו לתורה כעין לאחר כפרה על חטא העגל שפגם במתן תורה – בחיבורנו לתורה, שעכשיו אנו מתחברים לתורה בשלמות כראוי ולכן שמחים בחיבור לה בשמחת תורה. אולי תיקנו כנגד המדרש: 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה' (סוכה נה,ב). הרי שמכפרים על המים של הגוים בסוכות, ובשמ"ע זה כעין כנגדנו, ולכן אז ראוי לגלות קשר לתורה כדי להדגיש את ההבדל בינינו לגוים – שאנו מתקדשים במעשינו בתורה ומצוותיה, וכן הגשמים שלנו (המים) תלויים בשמירת התורה שלנו (דברים יא,יז). אולי כיון שבסוכות יש עניין של הדגשת שמחה (שיש שמחת בית השואבה, וכן מהנאמר שמחה בסוכות למדים לשאר החגים שיש לשמוח), לכן סמוך לו מתחברים לתורה, לומר שהחיבור לתורה קשור לשמחה, כמו שמתגלה בפס': “תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח,מז [גם כעין רמז ב"מרוב כל" כרמז לאסיף שאז באסיפת הכל יש לך את גילוי הריבוי שבכל, שאז צריך במיוחד לגלות קשר של שמחה בתורה]). אולי גם אפשר שמובא ביהודי הקדוש שנאמר במדרש: '"תהיה לכם" מהו תהיה לכם? אמר להם: המועדים נאים לכם' (במדבר רבה כא,כה); והסביר היהודי שהכוונה שבשמ"ע באים הזמנים הטובים לישראל. לפי זה אולי לכן ראוי לחבר לשמחת תורה, שמראים גילוי של טוב בחיבורנו לתורה (שלכן חוגגים), שבכך מדגישים שהיא המקור לדברים הטובים שבאים לנו, לכן ראוי לגלות קשר לשמחת תורה בשמ"ע. סוכות הוא חג שקשור לא"י (ראה 'לזמן הזה', תשרי, 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), לכן ראוי לגלות בסמוך קשר לתורה, להדגיש שהתורה בשלמותה זה דווקא בא”י (כמובא בספרי עקב, מג) [ולא עושים בסוכות כדי להדגיש שהם שני יסודות של קדושה (שיש שלושה יסודות שמשלימים את הקדושה: תורה, בנ”י וא”י). וכן כדי לומר שהחיוב לשמור תורה הוא גם בחו”ל]. בנוסף, בראשית בא ללמד את קשרנו לא"י (רש"י; בראשית א,א), לכן ראוי לסמוך את התחלת התורה לסוכות חג הארץ, וכן בסיום התורה מודגשת מעלת הארץ ונתינתה לנו (שה' הראה למשה את הארץ, ואמר לו שזו הארץ שנשבע לאבות לתת לנו). עוד נראה שבשמ"ע מתחילים להזכיר על הגשמים (משיב הרוח ומוריד הגשם), ולכן מחברים לתורה להדגיש שהגשמים תלויים בשמירת תו"מ. אולי אפשר ששמחת תורה בשמ"ע החלה בתקופת הגאונים (לפני זה היו מנהגים שונים), אולי זה קשור לעליית הקראים שלא האמינו בתושב"ע, שלכן תיקנו נגדם כהמשך לחג הסוכות שבו חגגו זכר לשמחת בית השואבה, מה שהקראים התנגדו לו (שהרי אינם מודים במצוות שבתושב"ע), חיברו ישר לאחריו בשמ"ע את חגיגת שמחת תורה, כדי להשוות ביניהם ולומר שהתורה האמתית היא זו שקשורה לתושב"ע, ולכן זה כעין המשך השמחה של שמחת בית השואבה של סוכות.