"ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" וגו' (בראשית לט,יא-יב). 'יוסף מאי היא? דכתיב (בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו", א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", רב ושמואל; חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס. "ואין איש מאנשי הבית" וגו', אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא. אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. (בראשית לט, יב) "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו', באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כט, ג) "ורועה זונות יאבד הון". מיד (בראשית מט, כד) "ותשב באיתן קשתו", א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו. "ויפוזו זרועי ידיו" נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. "מידי אביר יעקב" מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. "משם רועה אבן ישראל" משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (תהלים פ, ב) "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף"' וכו' (סוטה לו,ב). חז"ל אומרים שדמות יעקב הזהירה את יוסף בהקשר לכך שימחק שמו מאבני האפוד. מניין דרשו זאת, הרי לא נאמר כאן דבר על אפוד? בפשט למדו זאת מהפס' שמובא בהמשך: "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל”, כמו שמסביר רש"י: 'מידי אבירותיו של יעקב – משם זכה להיות רועה, ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל'. אולם נראה שדרשו גם מהפס' שמביאים כאן: "ורועה זונות יאבד הון", (לא רק שלמדו לעניין שמאבד את מעלתו, כמו שמפרש"י: 'יאבד הון – שם טוב שהוא יקר מכל הון', אלא) שרמזו ב"יאבד הון" שמאבד דבר שמתגלה בהון רב, שזהו אבני האפוד שהם אבנים יקרות, שמשם ימחק בשל שיקרא עליו "רועה זונות”. מדוע דווקא ע"י עניין אבני האפוד אמר לו יעקב שימנע? בפשטות גם אילו היה חוטא לא היה מופרש מבנ"י, אלא שהיה נפגם משלמותו, לכן מביאים על אבני האפוד שהוא במקדש, ששם מודגשת מעלתם של ישראל, ועוד שאבני האפוד מיועדים לזכרון בנ"י: "ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרן" (שמות כח,יב), שהם מדגישים את מעלת בנ"י, שדווקא שם היה נראה הפגם שלו. אולם נראה שיש כאן רמז עמוק לעניין האפוד, מדוע יש אבנים מעל האפוד ועוד מחולקים לשנים? אלא שהם יוצאים מעל כתפי הכה"ג, כך שרומזים למעשי האדם בתיקון העולם (כרמז על הידים שפועלות בעולם). לכן שם יש את שמות בנ"י לומר שאנו מתקנים את העולם, להעלותו לקדושה. לכן זה מחולק לשנים כעין רמז לארץ ושמים, שאנו מחברים שמים וארץ לקדושה, שמעלים את הארץ למעלה לשמים, ולכן זה באבנים יקרות שמוצאים באדמה, ושמים אותם למעלה בגובה בכתפי האפוד, לומר שמעלים את הארץ לשמים. דבר זה נעשה ע"י מעשינו בעולם, שלכן זה מעל הכתפים של הכה"ג, וכך כל הדורות אנו פועלים לתקן עוד ועוד את העולם עד תיקונו, ולכן "ששה משמתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם" (שם,י), ששה כנגד ימי המעשה, שבהם אנו פועלים בגשמי בעולם לתקנו (ואף לחברו לשבת קודש), וזה ע"פ סדר תולדותם, כרמז לגלגולים שנעשים ברצף במשך הדורות שממשיכים תיקון שמתגבר שלב על גבי שלב עד התיקון הסופי. לכן נאמר ליוסף שימחה שמו מאבני האפוד שמלמדים על מעשינו שבפרטי חיינו, על גלגוליהם בעולם אנו מקדשים את העולם לה', ואילו הוא נפל וחטא והתדבק בגוים הטמאים ומטמאים ושקועים בטומאה גדולה. בפרט גם שהעולם יתוקן בעתיד בימות המשיח, וזה יתגלה ע"י שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, לכן גם באבנים השמות נחקקו על שני אבנים. לכן יש חשיבות מרובה ליוסף, ולכן זה מחדד את האסון שיהיה בכך שיפול כ"ך למטה ע"י שיחטא עם אשת פוטיפר, עד שיפגום את הגילוי שיש באבני האפוד ששם שמו, שלא רק שמופיע שמו, אלא יש לו חלק מהותי באבני האפוד (כחלק המרמז למשיח), כך ששמו שם זה דבר חשוב ביותר במהותו. אולי לכן חלקו האם בא לחטוא או לעשות את עבודתו, ששני הדברים נכונים, שבא כדי לעבוד אבל עם ידיעה שעומד לחטוא בעקבות הגעתו לשם. שזה כנגד שע"י מעשינו בעולם (בעבודה וכדו') אנו מתקנים את העולם בקדושה (שמקיים בזה את המצוות שיש בעבודה [כמו לא לחרוש בכלאים וכדו'], ואף עובדים בשל מצוות עבודה שהיא חשובה וגדולה, ובכך מקדשים את העולם), שכאן זה התגלות הפוכה, שע"י מעשיו בא לקלקל בטומאה. לכן גם הרקע היה שאותו היום הוא יום חג לע"ז, שזה מרמז על המהות של הסיפור אז, שכולו לטומאה וקלקול העולם מהשכינה. וסופו שנמנע ועליו נאמר "משם רועה אבן ישראל", שנעשה "רועה" לישראל, כאחראי עליהם, שזה אולי מרמז על קשר גילויו במנהיגות חיובית, שזהו במשיח בן יוסף, שזה קשור ל"אבן ישראל" לאבנים שחקוק בהם בנ"י – באפוד.