בס"ד

פרשת בהר בחקותי

 "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ".

שאלה ידועה שנשאלת על תחילת הפרשה היא מדוע דווקא במצות שמיטה התורה היתה צריכה לציין שהיא נאמרה למשה בהר סיני? והרי כל התורה כולה ניתנה למשה בסיני?

רש"י על הפסוק הראשון שואל את השאלה הזאת בשם חז"ל במדרש תורת כהנים ומשיב בשמם כך:

"אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".

כלומר, חז"ל מסבירים לנו יסוד מאד חשוב לגבי כל מצוות התורה:

לא רק המצוה כ"כותרת" ניתנה למשה בסיני, אלא כל פרטיה, דיניה עד לפקט האחרון – ניתנו למשה בסיני.

לפי הנ"ל, עדיין יש לשאול: מדוע בחרה התורה לרמז לנו על מסר זה דווקא במצות השמיטה? מה מיוחד בה?

את השאלה הזו מנסה לתרץ "אור החיים" הקדוש.

כתשובה ראשונה שהוא מנסה להביא: משום חביבותה של ארץ ישראל. כדי להדגיש את גודל מעלתה של הארץ, בחרה התורה להמחיש לנו דווקא במצוה שכל כולה ארץ ישראל, שכל המסורת שניתנה למשה ניתנה עם כל הפרטים והדקדוקים.

על כל פנים, יש להבין מדוע דווקא במצות השמיטה בחרה התורה לומר לנו את היסוד הזה?

נראה אולי להציע ולומר, שכידוע כדי לקיים את מצות השמיטה צריך אמונה גדולה. אדם נדרש במשך שנה שלמה לעזוב את הקרקע, מקור הפרנסה היחידי שלו, ולא לעבוד שנה שלימה. ממה הוא יתפרנס? התורה מבטיחה בהמשך פרשתנו:

(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים:

(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:

ובכל זאת, קשה לכל אדם מהשורה לעשות זאת בלב שלם, אם לא מתוך עבודה גדולה על האמונה שלו.

למעשה, קיום המצוה עצמה – זו העבודה הגדולה בעצמה. פה אדם נדרש לא רק להכריז: "אני מאמין וכו'" הוא נדרש לקיים, לעשות, לפעול על-פי האמונה הזו. אותם הטוענים כי עיקר האמונה זה בלב, אמנם צודקים – עיקרה שם. אך היא כמעט חסרת ערך אם היא נשארת רק שם. למעשה, אם בפועל יש ניתוק בין הלב למעשה, זה מעיד על שקר פנימי מסוכן.

במצוה הזו עם ישראל מתחנך שהוא לא עם רגיל, שמשתדל ועובד ומתפרנס בכחות עצמו. כל שבע שנים הוא צריך מעין "תזכורת" שמקור הפרנסה שלו זה לא הטרקטור, החמור או הבוס כיום, אלא הקב"ה בלבד.

"שלושה מפתחות בידי הקב"ה ולא מסרן לאדם" אומרים חז"ל בתחילת מסכת תענית. אחד מהם הוא הפרנסה.

בקיום מצות השמיטה ניכר לכולם שעם ישראל אינו עם רגיל – הוא אינו עושה הפרדת דת ומדינה, אין אצלו מה שיש בעמים אחרים: יש את המקום עבודה שם מותר להיות תחמן ורמאי, ויש את הכנסייה שם אתה דוחף כמה דולרים לכומר, מתודה וחוזר חלילה.

עם ישראל הוא עם "קדוש". עם קדוש אינו צדיק רק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. הוא עם שמרומם את כל חלקי החיים. הוא עם שנדרש ממנו לנהוג ביושר במשא ומתן, לא לרמות ולהאמין שהפרנסה מגיעה מהקב"ה.

לכן, כל פרטיה ודקדוקיה של מצות שמיטה ניתנו למשה בסיני, משום שהם מבטאים את עיקרי האמונה בה'.

יהי רצון שנזכה לשמור כל מצוותיו של הקב"ה לפרטיהם ודקדוקיהם ונזכה לקדש את חיינו, אמן כן יהי רצון.