בס'ד

הסליחה פותחת דלתות
לסלוח לאחרים זה חשוב, אך הרבה יותר חשוב לסלוח לעצמנו. נראה שאין ימים מתאימים יותר לעבוד על נושא זה מימי הרחמים והסליחות. אביבה שטיינמץ, יועצת משפחתית מוסמכת, מובילה אותנו אל המחילה שבלב
      
    אביבה שטיינמץ. /  הידברות
"לעולם לא אסלח ל... על מה שהוא עשה לי"; "מה שהם עשו לי היה בלתי נסבל"; "הם עשו זאת בכוונה"; "הוא צריך להתנצל תחילה"; "אם אני אבקש סליחה ראשון, זה ייתפס אצל בן זוגי כחולשה"; "אני צודק והיא טועה...".

פעמים רבות אני שומעת משפטים מסוג זה, ואני שואלת את עצמי, או את האומרים: האמנם קשה ומסובך כל כך לסלוח?

יש להודות, סליחה היא משימה הקשה לרובנו, בעיקר משום שאנו נגועים באהבה עצמית אנוכית. יחד עם זאת, זו בדיוק נחיצותה של הסליחה: לפתוח את לבנו לאהבה עצמית, הבנויה על נתינה ואהבת הזולת – "ואהבת לרעך כמוך".

רבים מאתנו נושאים תרעומות במשך שנים. אנו חשים את עצמנו צודקים בגלל דבר כלשהו שעשו לנו. להיות במצב הזה – זה להיות תקוע בכלא הטינה הצדקנית. אנו אמנם חשים את עצמנו צודקים, אך איננו חשים מאושרים.

חוסר הנכונות לסלוח הוא אחד הדברים הנוראים ביותר שאנו יכולים לעולל לעצמנו. מרירות דומה לבליעת כפית רעל בכל יום. היא מצטברת בגוף, יום אחר יום, ומשום שהיא שקטה היא מזיקה לנו כמעט מבלי שנרגיש, הרבה יותר מכפי שאנו יכולים לשער. בלתי אפשרי להיות בריאים וחופשיים כאשר אנו שומרים את עצמנו קשורים לעבר. להחזיק בכאבים ישנים מן העבר משמעותו להעניש את עצמנו היום על משהו שמישהו אחר עשה לפני זמן רב.

לעיתים אנו חשים שאם נסלח למי שפגע בנו, נאמר בזה שמה שהוא עולל לנו היה בסדר. הסליחה אין משמעותה קבלת התנהגות גרועה של האחר, אלא שחרור הרעל שהצטבר אצלנו בעקבות המצב. סליחה פרושה לוותר על ההתנגדות ולהחליף אותה בהבנה.

אימרו לעצמכם בכל רגע אפשרי: "אני חי/ה ברגע ההווה ואני משחרר/ת בקלות את כל כאבי העבר". זו אחת המתנות הנפלאות ביותר שנוכל להעניק לעצמנו.

לפתוח את דלתות האהבה

כאשר אנו מצויים באווירה של שנאה, איננו יכולים להירפא, או לחוש שלמות. המטרה היא להגיע לאהבה. ככל שאנו לומדים לסלוח ולאהוב את עצמנו, אנו מקבלים יותר עוצמה. האהבה מאפשרת לנו לעבור מקורבן למנצח. אהבתנו לעצמנו, מושכת אלינו את מה שאנו צריכים על מנת לסייע לעצמנו להרפא. האהבה מחזקת את המערכת החיסונית הגופנית והנפשית שלנו, ומאפשרת לנו להתמודד עם נחשולי החיים בצורה הטובה ביותר עבורנו.

כיצד מגיעים לכך?

אחד הלקחים הרוחניים הגדולים ביותר שעלינו ללמוד הוא להבין שכולם עושים כמיטב יכולתם בכל רגע נתון. להבין שזה המירב שהאנשים יכולים לעשות עם ההבנה, המודעות והידע שיש להם. בידינו הבחירה: לבחור ברגשי אשמה, להאשים את הזולת, לחוש רגשות קשים ולהיגרר להתנהגות שלילית, או לעצור ולומר: "מה שעשיתי היה כמיטב יכולתי באותו רגע נתון. זה היה שיקול דעתי והבנתי באותה סיטואציה, אף אם זה הביא אותי לתחושה או התנהגות שלא רציתי בהם. זה היה בסדר". השדר הפנימי הוא שדר מרגיע שאומר: "אין צורך בהענשה". המוח פנוי לראות ממקום טוב מה ניתן לעשות אם ניתקל שוב באותה סיטואציה בעתיד. זהו מקום של צמיחה והתפתחות, לעומת מקום של האשמה שמוביל לנסיגה ולהעצמת הכוחות השליליים.

העבר היה, אך מכיוון שעכשיו בהווה אדם משדר לתת מודע שלו "היית לא בסדר", העונש אכן קורה בהווה. נאפשר לעצמנו להיות חופשיים, נצא מן הכלא ונצעד לעבר אור החיים. אל לנו לבזבז זמן בניסיון "להחזיר להם כגמולם". זה לא עובד. מה שניתן לאחרים תמיד יחזור אלינו. לכן, נשתחרר מן העבר ונעבוד על אהבת עצמנו בהווה. כך נסלול לעצמנו את הדרך לעתיד טוב יותר.

אותו אדם לו אנו מתקשים לסלוח יותר מכל, הוא זה שיכול ללמד אותנו את הלקחים הגדולים ביותר של חיינו, משום שעבודת הסליחה המרכזית נעשית בליבנו. הסליחה איננה "בשבילו", היא בשבילנו.

תופעה מעניינת היא, שכאשר אנו מבצעים את עבודת הסליחה בלב, אנשים מגיבים לה במציאות... נוכחתי במקרים רבים בהם אנשים שהצליחו לסלוח מכל הלב, קיבלו שיחת טלפון או מכתב לאחר חודש או חודשיים מהאדם הפוגע, בהם הוא מבקש את סליחתם...

כיצד נסלח?

- את עבודת הסליחה אנו עושים עם עצמנו, לא עם האדם השני, כלפיו אנו חשים רגשות קשים.

- הביטו לתוך עיניכם במראה ואמרו ברגש: "אני מוכן/ה לסלוח". חיזרו על כך מספר פעמים. מה אתם חשים? עיקשות ותקיעות, או שמא פתוחים ונכונים? שימו לב אל רגשותיכם. אל תשפטו אותם. נשמו עמוק וחיזרו מספר פעמים על התרגיל.

האם התחושה השתנתה?

- בדקו מה היה דפוס הסליחה בביתכם, כיצד סלח/ה אביך/ אמך? האם הם היו אנשים סלחנים או קפדניים? האם מרירות, האשמת הזולת וביקורת היו דרך משפחתית להתמודד עם פגיעות? אם כן אמרו לעצמכם: "זו הייתה הדרך שלהם. אני בוחר/ת בדרך משלי – דרך הסליחה, ההבנה והאהבה".

- ישנם אנשים רבים שעלינו לסלוח להם. עצמו את עיניכם וחישבו על האנשים הרבים שפגעו בכם במהלך חייכם. תנו להם לחלוף במוחכם. כעת, פיקחו את עיניכם והתחילו לשוחח עם אחד מהם. אמרו משהו כגון: "פגעת בי עמוקות, אולם אני לא אשאר עוד תקוע בעבר. אני מוכן/ה לסלוח לך". לאחר מכן נשמו עמוק ואמרו: "אני סולח/ת לך ומשחרר/ת אותך". נשמו שוב ואמרו: "את/ה חופשי/ה ואני חופשי/ה".

שימו לב כיצד אתם מרגישים. אתם עשויים לחוש בהתנגדות לשינוי – זה טבעי, אך זוהי עצתו של היצר הרע למנוע מאיתנו לשחרר את רגשותינו השליליים. אם אתם חשים בהתנגדות נשמו שוב ואמרו: "אני מוכן/ה לשחרר כל התנגדות".

יתכן שתצליחו לסלוח למספר אנשים, ויתכן שתצליחו לסלוח רק לאדם אחד. אין זה משנה. סליחה משולה לקילוף בצל. אם יש יותר מדי דמעות, שימו את הבצל בצד למשך יום אחד. תמיד תוכלו לחזור ולקלף שכבה נוספת. העריכו את עצמכם על נכונותכם לבצע תרגיל זה. מגיע לכם צל"ש על כך.
      
בעודכם ממשיכים לבצע תרגיל זה, היום או ביום אחר, הרחיבו את רשימת האנשים שלהם עליכם לסלוח. זכרו את המשפחה הקרובה, המורחבת, המורים, הילדים, החברים מבית הספר, מקומות עבודה בהם עבדתם, דמויות סמכותיות כגון: רבנים, רופאים, מנהלים, אישי ציבור, מפקחים ועוד. ככל שהרשימה תגדל ותשתחררו ממנה, כך תאפשרו לאהבה להיכנס ללבכם במהירות ובקלות.

מעל לכל – סלחו לעצמכם. חדלו להיות קשים, ביקורתיים, מעליבים ופוגעים בעצמכם. הענשה עצמית אינה הכרחית. אמרו לעצמכם: "עשיתי כמיטב יכולתי". שבו מול המראה פעם נוספת עם הרשימה שלכם, ואמרו לכל אדם הנמצא ברשימה: "אני סולח/ת לך על...", נשמו ואמרו: "אני סולח/ת לך ומשחרר/ת אותך". אם אתם מרגישים חופשיים מכעס כלפי אותו אדם, מחקו אותו מן הרשימה. אם עדיין יש בליבכם כעס, הניחו את הרשימה בצד ושובו לתרגול לאחר זמן מה.

בעודכם ממשיכים לבצע תרגיל זה, תמצאו שמשאות כבדים נמסים מעל כתפיכם. אתם עשויים להיות מופתעים לגלות כמה מטען ישן סחבתם עמכם. ערכו רשימה של כל הדברים שעליהם אתם כועסים על עצמכם, ורשמו את כולם. אתם עשויים לגלות שעדיין לא סלחתם לעצמכם על שלא הכנתם שיעורים בכיתה ב, או שהרבצתם לאחותכם התינוקת ולקחתם את צעצועיה בתקיפות...

לעיתים קל יותר לסלוח לאחרים מאשר לעצמנו. לרוב אנו קשים עם עצמנו, ותובעים שלמות יותר ממה שאנו תובעים מאחרים. כל שגיאה שאנו עושים נענשת בחומרה ונבדקת תחת זכוכית מגדלת.

עלינו להבין ולהפנים היטב שרק באמצעות השגיאות אנו לומדים כיצד להתנהג ולדבר נכון. אם היינו מושלמים, לא היה לנו מה ללמוד והיינו מסיימים את תפקידנו בעולם. יש אף לדעת שבעצם היותנו "מושלמים" לא נוכל לקנות את אהבתם ואישורם של הקרובים אלינו, ואנו נמשיך לחוש "לא בסדר" ולא מספיק טובים. רק אם נסלח לעצמנו מכל הלב, נסלק את הראיה השיפוטית והקפדנית, נדון את עצמנו לכף זכות ונזכר שוב ושוב שאנו רק בני אדם, נגיע לתחושה של ערך ואהבה עצמית. האמינו לי שאין כל צורך בבושה ובאשמה כדי להרגיש "בסדר".

נדמה שאין ימים בהם נחוצה ונצרכת כל כך העבודה על נושא זה... ימים בהם אנו מבקשים מבורא עולם שיסלח לכל חטאינו ועוונותינו ויכתוב אותנו לשנה טובה ומתוקה. הבה נסלח לעצמנו ולסובבים אותנו, ועל ידי זה נזכה שיסלח לנו בורא העולם וישפיע עלינו מאוצרו הטוב, אמן.