ב"ה

פרשת וירא

פרק יח - א ויירא אליו ה', באילוני ממרא; והוא יושב פתח-האוהל, כחום היום. 

ב ויישא עיניו, וירא, והנה שלושה אנשים, ניצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו, ארצה.  ג ויאמר:  אדוניי, אם-נא מצאתי חן בעיניך--אל-נא תעבור, מעל עבדך.  ד יוקח-נא מעט-מים, ורחצו רגליכם; והישענו, תחת העץ.  ה ואקחה פת-לחם וסעדו ליבכם, אחר תעבורו--כי-על-כן עברתם, על-עבדכם; ויאמרו, כן תעשה כאשר דיברת. 

ו וימהר אברהם האוהלה, אל-שרה; ויאמר, מהרי שלוש סאים קמח סולת--לושי, ועשי עוגות.  ז ואל-הבקר, רץ אברהם; וייקח בן-בקר רך וטוב, וייתן אל-הנער, וימהר, לעשות אותו.  ח וייקח חמאה וחלב, ובן-הבקר אשר עשה, וייתן, לפניהם; והוא-עומד עליהם תחת העץ, ויאכלו.  ט ויאמרו אליו, איה שרה אשתך; ויאמר, הנה באוהל.  י ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה-בן, לשרה אשתך; ושרה שומעת פתח האוהל, והוא אחריו.  יא ואברהם ושרה זקנים, באים בימים; חדל להיות לשרה, אורח כנשים.  יב ותצחק שרה, בקרבה לאמור:  אחרי בלותי הייתה-לי עדנה, ואדוני זקן.  יג ויאמר ה', אל-אברהם:  למה זה צחקה שרה לאמור, האף אומנם אלד--ואני זקנתי.  יד הייפלא מה', דבר; למועד אשוב אליך, כעת חיה--ולשרה בן.  טו ותכחש שרה לאמור לא צחקתי, כי יראה; ויאמר לא, כי צחקת

.  טז ויקומו משם האנשים, וישקיפו על-פני סדום; ואברהם--הולך עימם, לשלחם.  יז וה', אמר:  המכסה אני מאברהם, אשר אני עושה.  יח ואברהם--היה יהיה לגוי גדול, ועצום; ונברכו-בו--כול, גויי הארץ.  יט כי ידעתיו, למען אשר יצווה את-בניו ואת-ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט--למען, הביא ה' על-אברהם, את אשר-דיבר, עליו.  כ ויאמר ה', זעקת סדום ועמורה כי-רבה; וחטאתם--כי כבדה, מאוד.  כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה; ואם-לא, אדעה.

  כב ויפנו משם האנשים, וילכו סדומה; ואברהם--עודנו עומד, לפני ה'.  כג וייגש אברהם, ויאמר:  האף תספה, צדיק עם-רשע.  כד אוליי יש חמישים צדיקים, בתוך העיר; האף תספה ולא-תישא למקום, למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה.  כה חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם-רשע, והיה כצדיק, כרשע; חלילה לך--השופט כל-הארץ, לא יעשה משפט.  כו ויאמר ה', אם-אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר--ונשאתי לכל-המקום, בעבורם.  כז ויען אברהם, ויאמר:  הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדוניי, ואנוכי עפר ואפר.  כח אוליי יחסרון חמישים הצדיקים, חמישה--התשחית בחמישה, את-כל-העיר; ויאמר, לא אשחית, אם-אמצא שם, ארבעים וחמישה.  כט ויוסף עוד לדבר אליו, ויאמר, אוליי יימצאון שם, ארבעים; ויאמר לא אעשה, בעבור הארבעים.  ל ויאמר אל-נא ייחר לאדוניי, ואדברה--אוליי יימצאון שם, שלושים; ויאמר לא אעשה, אם-אמצא שם שלושים.  לא ויאמר, הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדוניי--אוליי יימצאון שם, עשרים; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרים.  לב ויאמר אל-נא ייחר לאדוניי, ואדברה אך-הפעם--אוליי יימצאון שם, עשרה; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרה.  לג וילך ה'--כאשר כילה, לדבר אל-אברהם; ואברהם, שב למקומו.

פרק יט - א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.  ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. 

ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה.  ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.  ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו.  ז וַיֹּאמַר:  אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ.  ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי.  ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט--עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.  י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ.  יא וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח.  יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר:  הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם.  יג כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה:  כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ. 

יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.  טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר:  קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲו‍ֹן הָעִיר.  טז וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר.  יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה.  יח וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה--פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה--וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא--וּתְחִי נַפְשִׁי.  כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו--הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה:  לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.  כב מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר, צוֹעַר.  כג הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה.  כד וַה', הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ:  מֵאֵת ה', מִן-הַשָּׁמָיִם.  כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה.  כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח. 

כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר:  אֶל-הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי ה'.  כח וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן.  כט וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. 

ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.  לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.  לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.  לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.  לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.  לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב:  הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם.  לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי:  הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם.

פרק כ- א וייסע משם אברהם ארצה הנגב, ויישב בין-קדש ובין שור; ויגר, בגרר.  ב ויאמר אברהם אל-שרה אשתו, אחותי היא; וישלח, אבימלך מלך גרר, וייקח, את-שרה. 

ג ויבוא אלוהים אל-אבימלך, בחלום הלילה; ויאמר לו, הנך מת על-האישה אשר-לקחת, והיא, בעולת בעל.  ד ואבימלך, לא קרב אליה; ויאמר--אדוניי, הגוי גם-צדיק תהרוג.  ה הלוא הוא אמר-לי אחותי היא, והיא-גם-היא אמרה אחי הוא; בתום-לבבי ובנקיון כפיי, עשיתי זאת.  ו ויאמר אליו האלוהים בחלום, גם אנוכי ידעתי כי בתום-לבבך עשית זאת, ואחשוך גם-אנוכי אותך, מחטוא-לי; על-כן לא-נתתיך, לנגוע אליה.  ז ועתה, השב אשת-האיש כי-נביא הוא, ויתפלל בעדך, וחיה; ואם-אינך משיב--דע כי-מות תמות, אתה וכל-אשר-לך. 

ח וישכם אבימלך בבוקר, ויקרא לכל-עבדיו, וידבר את-כל-הדברים האלה, באוזניהם; וייראו האנשים, מאוד.  ט ויקרא אבימלך לאברהם, ויאמר לו מה-עשית לנו ומה-חטאתי לך, כי-הבאת עליי ועל-ממלכתי, חטאה גדולה:  מעשים אשר לא-ייעשו, עשית עימדי. 

י ויאמר אבימלך, אל-אברהם:  מה ראית, כי עשית את-הדבר הזה.  יא ויאמר, אברהם, כי אמרתי רק אין-יראת אלוהים, במקום הזה; והרגוני, על-דבר אשתי.  יב וגם-אומנה, אחותי בת-אבי היא--אך, לא בת-אימי; ותהי-לי, לאישה.  יג ויהי כאשר התעו אותי, אלוהים מבית אבי, ואומר לה, זה חסדך אשר תעשי עימדי:  אל כל-המקום אשר נבוא שמה, אמרי-לי אחי הוא.  יד וייקח אבימלך צאן ובקר, ועבדים ושפחות, וייתן, לאברהם; וישב לו, את שרה אשתו.  טו ויאמר אבימלך, הנה ארצי לפניך:  בטוב בעיניך, שב.  טז ולשרה אמר, הנה נתתי אלף כסף לאחיך--הנה הוא-לך כסות עיניים, לכול אשר איתך; ואת כול, ונוכחת.  יז ויתפלל אברהם, אל-האלוהים; וירפא אלוהים את-אבימלך ואת-אשתו, ואמהותיו--ויילדו.  יח כי-עצור עצר ה', בעד כל-רחם לבית אבימלך, על-דבר שרה, אשת אברהם. 

פרק כא- א וה' פקד את-שרה, כאשר אמר; ויעש ה' לשרה, כאשר דיבר.  ב ותהר ותלד שרה לאברהם בן, לזקוניו, למועד, אשר-דיבר אותו אלוהים.  ג ויקרא אברהם את-שם-בנו הנולד-לו, אשר-ילדה-לו שרה--יצחק.  ד וימל אברהם את-יצחק בנו, בן-שמונת ימים, כאשר ציווה אותו, אלוהים.  ה ואברהם, בן-מאת שנה, בהיוולד לו, את יצחק בנו.  ו ותאמר שרה--צחוק, עשה לי אלוהים:  כל-השומע, יצחק-לי.  ז ותאמר, מי מילל לאברהם, היניקה בנים, שרה:  כי-ילדתי בן, לזקוניו. 

ח ויגדל הילד, וייגמל; ויעש אברהם משתה גדול, ביום היגמל את-יצחק.  ט ותרא שרה את-בן-הגר המצרית, אשר-ילדה לאברהם--מצחק.  י ותאמר, לאברהם, גרש האמה הזאת, ואת-בנה:  כי לא יירש בן-האמה הזאת, עם-בני עם-יצחק.  יא ויירע הדבר מאוד, בעיני אברהם, על, אודות בנו.  יב ויאמר אלוהים אל-אברהם, אל-יירע בעיניך על-הנער ועל-אמתך--כול אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה:  כי ביצחק, ייקרא לך זרע.  יג וגם את-בן-האמה, לגוי אשימנו:  כי זרעך, הוא. 

יד וישכם אברהם בבוקר וייקח-לחם וחמת מים וייתן אל-הגר שם על-שכמה, ואת-הילד—וישלחה, ותלך ותתע, במדבר באר שבע.  טו ויכלו המים, מן-החמת; ותשלך את-הילד, תחת אחד השיחים.  טז ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כמטחווי קשת, כי אמרה, אל-אראה במות הילד; ותשב מנגד, ותישא את-קולה ותבך.  יז וישמע אלוהים, את-קול הנער, ויקרא מלאך אלוהים אל-הגר מן-השמיים, ויאמר לה מה-לך הגר; אל-תיראי, כי-שמע אלוהים אל-קול הנער באשר הוא-שם.  יח קומי שאי את-הנער, והחזיקי את-ידך בו:  כי-לגוי גדול, אשימנו.  יט ויפקח אלוהים את-עיניה, ותרא באר מים; ותלך ותמלא את-החמת, מים, ותשק, את-הנער.  כ ויהי אלוהים את-הנער, ויגדל; ויישב, במדבר, ויהי, רובה קשת.  כא ויישב, במדבר פארן; ותיקח-לו אימו אישה, מארץ מצריים.  {פ}

כב ויהי, בעת ההיא, ויאמר אבימלך ופיכול שר-צבאו, אל-אברהם לאמור:  אלוהים עימך, בכול אשר-אתה עושה.  כג ועתה, הישבעה לי באלוהים הנה, אם-תשקור לי, ולניני ולנכדי; כחסד אשר-עשיתי עימך, תעשה עימדי, ועם-הארץ, אשר-גרת בה.  כד ויאמר, אברהם, אנוכי, אישבע.  כה והוכיח אברהם, את-אבימלך, על-אודות באר המים, אשר גזלו עבדי אבימלך.  כו ויאמר אבימלך--לא ידעתי, מי עשה את-הדבר הזה; וגם-אתה לא-הגדת לי, וגם אנוכי לא שמעתי--בלתי היום.  כז וייקח אברהם צאן ובקר, וייתן לאבימלך; ויכרתו שניהם, ברית.  כח ויצב אברהם, את-שבע כבשות הצאן--לבדהן.  כט ויאמר אבימלך, אל-אברהם:  מה הנה, שבע כבשות האלה, אשר הצבת, לבדנה.  ל ויאמר--כי את-שבע כבשות, תיקח מידי:  בעבור תהיה-לי לעדה, כי חפרתי את-הבאר הזאת.  לא על-כן, קרא למקום ההוא--באר שבע:  כי שם נשבעו, שניהם.  לב ויכרתו ברית, בבאר שבע; ויקם אבימלך, ופיכול שר-צבאו, וישובו, אל-ארץ פלשתים.  לג וייטע אשל, בבאר שבע; ויקרא-שם--בשם ה', אל עולם.  לד ויגר אברהם בארץ פלשתים, ימים רבים.

פרק כב א ויהי, אחר הדברים האלה, והאלוהים, ניסה את-אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני. 

ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המורייה; והעלהו שם, לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך. 

ג וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את-חמורו, וייקח את-שני נעריו איתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עולה, ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלוהים.  ד ביום השלישי, ויישא אברהם את-עיניו וירא את-המקום--מרחוק.  ה ויאמר אברהם אל-נעריו, שבו-לכם פה עם-החמור, ואני והנער, נלכה עד-כה; ונשתחווה, ונשובה אליכם.  ו וייקח אברהם את-עצי העולה, וישם על-יצחק בנו, וייקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם, יחדיו. 

ז ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעולה.  ח ויאמר, אברהם, אלוהים יראה-לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם, יחדיו.  ט ויבואו, אל-המקום אשר אמר-לו האלוהים, וייבן שם אברהם את-המזבח, ויערוך את-העצים; ויעקוד, את-יצחק בנו, וישם אותו על-המזבח, ממעל לעצים.  י וישלח אברהם את-ידו, וייקח את-המאכלת, לשחוט, את-בנו.  יא ויקרא אליו מלאך ה', מן-השמיים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני.  יב ויאמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה:  כי עתה ידעתי, כי-ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את-בנך את-יחידך, ממני.  יג ויישא אברהם את-עיניו, וירא והנה-איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם וייקח את-האיל, ויעלהו לעולה תחת בנו. 

יד ויקרא אברהם שם-המקום ההוא, ה' יראה, אשר ייאמר היום, בהר ה' ייראה.  טו ויקרא מלאך ה', אל-אברהם, שנית, מן-השמיים.  טז ויאמר, בי נשבעתי נאום-ה':  כי, יען אשר עשית את-הדבר הזה, ולא חשכת, את-בנך את-יחידך.  יז כי-ברך אברכך, והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמיים, וכחול, אשר על-שפת הים; ויירש זרעך, את שער אויביו.  יח והתברכו בזרעך, כול גויי הארץ, עקב, אשר שמעת בקולי.  יט וישב אברהם אל-נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל-באר שבע; ויישב אברהם, בבאר שבע.

כ ויהי, אחרי הדברים האלה, ויוגד לאברהם, לאמור:  הנה ילדה מלכה גם-היא, בנים--לנחור אחיך.  כא את-עוץ בכורו, ואת-בוז אחיו, ואת-קמואל, אבי ארם.  כב ואת-כשד ואת-חזו, ואת-פלדש ואת-ידלף, ואת, בתואל.  כג ובתואל, ילד את-רבקה; שמונה אלה ילדה מלכה, לנחור אחי אברהם.  כד ופילגשו, ושמה ראומה; ותלד גם-היא את-טבח ואת-גחם, ואת-תחש ואת-מעכה.