אולם כאשר מלך סדום אומר "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (בראשית יד כא) לא נאמר שרכושו של לוט הופרד מרכוש מלך סדום, או שלוט קיבל או יקבל את רכושו לחוד. רכושו של לוט כלול ברכוש אנשי סדום, וכמו כל אחד מאנשי סדום, מלך סדום דיבר בשמו, ואברם ענה לו וללוט כאחד.

אברם לא רצה לקחת מתנה מרשעים. אברם זכר את הריב בינו לבין לוט (בראשית יג ח), ואת הצעתו לחלוק את חלקתם, כדבריו: "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית יג ט) ולוט ועזב לאברם את כל החלקה ואת ארץ כנען ללא תשלום. כך נשאר אברם בעל חוב ללוט. דברי אברם נאמרים למלך סדום אולם למעשה הם מופנים ללוט. כאשר אברם משאיר את כל רכושו של לוט, כדבריו: "וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי [לוט] הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (בראשית יד כג), הוא למעשה כופה על לוט לקחת תשלום עבור חלקתו בכנען, ואברם משתחרר מחובו ללוט.

אברם היה חייב לפגוע בלוט מחשש שלוט יחשוב שאברם אוהב אותו והוא ישוב לכנען לגור בבטחה עם אברם, לאחר החוייה האיומה הזאת, לכן אברם התעלם והעליב את לוט, וגרש אותו בשנית.

לוט וזרעו איבדו כל חזקה על ארץ כנען, כשם שישמעאל ועשו יעשו בעתיד ויעזבו את כנען למען זרעו של יצחק ויעקב.