בס"ד                                           ערש"ק ור"ח אדר א'                                                  ל'   בשבט  תשע"ד

                       יוסף לי - אור - בפרשה - תרומה

  " וידבר ה' אל משה לאמֹר, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תקחו את

   תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת...ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם   "(כה, א-ח)           

פרשת המשכן בעצם נאמרה למשה רבינו ע"ה בעיצומו של יום הכיפורים. שהרי לאחר ארבעים יום בהם קבל את

התורה מסיני, ירד אל העם בי"ז בתמוז וראה את מעשה העגל ולכן שיבר הלוחות הראשונים, ובזכות שמשה

העתיר בתפילותיו לפני ה' בעבור עם ישראל במשך ארבעים יום נמנע חרון אפו של הקב"ה, ולכן, התבקש לעלות

שוב לשמים על מנת שהלוחות השניים יכתבו בשנית. ואכן, לאחר עוד ארבעים יום היינו ביום הכיפורים התרצה

הקב"ה וסלח לעם בעבור העוון הזה, שנאמר: 'סלחתי כדבריך'. אומנם, פרשה זו באה לפני מעשה העגל אך כפי

שמובא במדרש תנחומא אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה ו): "נעו מעגלותיה לא תדע". ובאותו יום אמר

הקב"ה למשה: "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ואמרו רז"ל: 'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם', ואף ע"פ שנאמר

"מלוא כל הארץ כבודו"(ישעיה ו:), בכל זאת הוצרך להקים את המשכן בשביל שעמו וצאן מרעיתו ידברו, יתפללו,

יבקשו וכן על זה הדרך, ישירות עם ה' יתברך בלי שום אמצעי ומתווך כזה או אחר כגון מעשה העגל.

ומכאן למדים שתכלית עשיית המשכן הוא שנרגיש בלבנו את קרבת ה' ממש בכל רגע ורגע, כמו שדרשו חז"ל(שמו"ר

לד, ג): עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם וכו', עשו סוכה לשומר שישמור אתכם וכו', עשו בית לאב שיבוא וישרה

אצל בניו וכו'. וצריך לדעת, שהבית היינו המשכן שהקב"ה רוצה לשכון בו הוא הלב של כל אחד מעם ישראל כי זה

הדבר שמחבר ביננו לבין ה' יתברך. וע"פ זה אפשר לבאר אולי בעומק הדבר את מה שדרשו חז"ל בעניין(יל"ש,סימן

שסה): משל למלך שהייתה לו בת קטנה וכו' כיוון שהגדילה ובאתה לידי סימנין, אמר: אין כבודה של בתי שאהיה

מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לי אפוליון(חדר קטן) שאהיה מדבר עמהּ וכו'. בת קטנה היא בחינת בת מלך

היינו רצה לרמוז לנשמה שבגוף שנקראת בת מלך, וכיוון שבאה לידי סימנין היינו הגיע העת ונתחייבה במצוות,

ואי אפשר שיעשו את המצוות ללא כוונה כי מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה, לכן צריך לנדב לה חדר קטן בחינת

הלב בשביל שירגיש שעושה את המצוות ברצון, וזה שכתוב: 'כל איש אשר ידבנו לבו', ופירש"י ז"ל: לשון נדבה

והוא לשון רצון טוב כי ע"י כך קיים חיבור ודבקות בה' יתברך. וזה מתיישב ככפתור ופרח למובא בספר החינוך

בעניין בית הבחירה(מצווה צה): "להכין את הלבבות של בני האדם לעבודת ה', כי גוף בני האדם יוכשר ע"י הפעולות,

ובהתרבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, נטהרות מחשבות הלב ומתלבנות ומזדקקות" וגו', ע"ש. נמצא, שזה

הרצון הטוב של האיש לעבוד את קונו בהתעוררות הלב הוא העיקר בעבודת ה', וזה שנאמר: "ועשו לי מקדש

ושכנתי בתוכם", היינו בתוך לבם.

והיום, לצערנו הרב, בעוונותינו הרבים, טרם נבנה בית המקדש ואין לנו בית הבחירה. ועד כי יבוא גואל צדק וייבנה

בית המקדש לנצח נצחים, בקרוב ממש, ראה והתקין לנו הקב"ה מקדש מעט(יחזקאל י"א), ואמרו רז"ל(מגילה כט:) שזה

בתי כנסיות ובתי מדרשות. לכן, אסור להתנהג שם בקלות ראש, כמו שכתוב(תהילים נו, טו): "בבית אלקים נהלך

ברגש". ובמקום הקורבנות, שמהותם העיקרי היה לקרב את האיש כל פעם מחדש לה' יתברך, נתקנו לנו התפילות

ועסק התורה ,כמו שכתוב(הושע י"ד): "ונשלמה פרים שפתינו". כי עיקר עבודת ה' היא  להשכין את ה' יתברך בתוך

לבנו, כמו שאמרו חז"ל(תענית ב): איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה. כי ע"י שמתפללים בכוונת הלב

מתעורר הרצון הטוב כנ"ל ומרגישים את ה' יתברך בתוך לבנו כי שם משכנו, כנ"ל. וכן, שעוסקים בתורה שהיא כולה

שמותיו של הקב"ה, מרגישים התעוררות הלב וע"י כך מתקרבים ומדבקים ישירות במלך מלכי המלכים - הקב"ה.

ושמח לבי בעת שראיתי שכתב האביר יעקב אביחצירא זצ"ל בספרו הקדוש "מחשוף הלבן": שהתרומה רומזת

על תפילה. שתפילה נקראת דברים העומדים ברומו של עולם, וזהו תרומה. ואמר כאן ג' פעמים תרומה כנגד ג'

תפילות בכל יום. והנה תרומה ראשונה כנגד תפלת ערבית "לי תרומה" עם האותיות גימטרייה 'היא ערבית' וכו'.

"את תרומתי" גימטרייה 'זו היא תפלת השחר' עם כללות ד' אותיות(היינו תפלת שחרית) וכו', "זאת התרומה"

עם הכולל גימטרייה 'זו תפלה של מנחה בזמנה' וכו', עכד"ק. ואמרו רז"ל בירושלמי: שלוש תרומות נאמרו בפרשה

הזאת. תרומת האדנים, תרומת שקלים ותרומת המשכן. 'ויקחו לי תרומה' תרומת האדנים, 'תקחו את תרומתי'

תמורת השקלים. 'וזאת התרומה' וגו' זאת תרומת המשכן (שקלים פ"א:). וכן כתב רבנו יעקב ז"ל "בעל הטורים":

'תרומה' אותיות מ' תורה היינו 40 יום שקיבלו את התורה. ואם כך, יש למצוא את הקשר בן התרומה היינו התורה

והתפילה כנ"ל לבין התרומה היינו הפרשת הצדקה ממש.  

ובסייעתא דישמייא אפשר אולי ליישב את עניין התפלה, התורה והצדקה כאחד בקשר אמיץ שלעולם לא ייפרד, כך:

"ויקחו לי תרומה" היינו תפלת ערבית כנ"ל, "תקחו את תרומתי" היינו תפלת שחרית כנ"ל רמז שטוב להקדים

לימוד התורה והצדקה לפני תפילת ערבית ושחרית על מנת לזכות להתעוררות הלב בתפלה. וזהו שהקדים 'ויקחו'

ו- 'תקחו' בב' התרומות שהם בחינת תפלה ערבית ושחרית כנ"ל כי זה הפועל  הוא בחינת(משלי ג): "כי לקח טוב

נתתי לכם תורתי אל תעזובו" היינו יעסקו בתורה לפני תפלת ערבית ושחרית, כמו שכתוב(יהושע א, ח):"והגית בו

יומם ולילה". וזה הלימוד תורה צריך שיהיה לשמהּ, כפי שפירש רש"י ז"ל: 'לי לשמי', היינו ילמדו תורה לשם שמים.

והי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם ובפרט בלילה שהרי אין אדם יכול להשיג את קניין התורה אלא בלילה, כידוע,

וכן הי"ג מידות של רחמים שאומרים בתפלת שחרית(וגם במנחה לקמן) הם רומזים על הי"ג דברים שהוצרכו

למלאכת המשכן. ומכאן תבין למה לא הקדים את הפועל 'תקחו' לפני התרומה השלישית היינו "זאת התרומה"

אשר תקחו כי היא כנגד תפלת מנחה בזמנה בחינת תרומת המשכן כנ"ל כי לרוב אדם יצא לפועלו עד הערב ולא

יתאפשר להקדים עסק התורה לתפלה.

ומה טוב ומה נעים שיתנו צדקה קודם התפלה לפני התפילה בחינת(תהילים יז): אני בצדק אחזה פניך, כמו שכתוב

בשולחן ערוך(או"ח סימן צב, סעיף י'): טוב לתן צדקה קודם תפלה. כי הצדקה מאירה ומעוררת את הלב לעבודת ה',

ובזכות שמפריש צדקה כראוי לשם שמים נדבק בקונו. על כן, בתרומה הראשונה שהיא כנגד תרומת האדנים

וכנגד כנגד תפלת ערבית כנ"ל, נראה לומר אולי שיקדים את הצדקה לפני צאת הכוכבים כי ע"פ חכמי הסוד אין

לתת צדקה בלילה סתם כדי לא לעורר את הדינים. וזה לימוד התורה כנ"ל והצדקה תהיה בחינת תרומת האדנים

כי הלילה הוא תחילה ויסוד היום כשם שהאדנים הם יסוד המשכן. וכן בתרומה השנייה שהיא כנגד תרומת שקלים

כנגד תפלת שחרית כנ"ל גם יקדים צדקה בחינת, כמו שבארו רז"ל(שם): שנתקן המנהג לתן צדקה שמגיע לפסוק

"והעושר וכו' ואתה מושל בכל...". וכן בתרומה השלישית שהיא כנגד תרומת המשכן כנגד תפלה מנחה כנ"ל

יקפיד מאוד לתת צדקה על מנת להמתיק את הדין, שכנודע יצחק אבינו ע"ה תיקן תפלת מנחה שהיא בחינה

גבורה היינו דין, לכן ישתדל בכל כוחו לתת צדקה לפני מנחה כפי נדבת לבו בחינת נדבת המשכן, כמו שכתוב

(מלאכי ג): "מגישי מנחה בצדקה". ולעניין נתינת הצדקה לפני תפלה, שמעתי בשם המקובל הרב אורי נורי שליט"א

,תלמידו של הרב מרדכי שערבי זצק"ל מישיבת "נהר השלום" בירושלים שיש עניין לתת לפני התפילה לפחות

שלוש חצאי שקלים של ימינו. ואפשר אולי שהתכוון לג' חצאי שקלים שהביאו בעבור לכפר על מעשה העגל, כמו

שכתוב(שמות ל): "לכפר על נפשותיכם".

נמצא, שלימוד התורה ונתינת הצדקה לפני התפילה הם הם הפעולות הטובות שצריך לעשות בהתמדה כנ"ל

בשביל לגלות בלבנו את גדולת הבורא יתברך, וע"י זה נזכה לרצון טוב והתעוררות הלב בתפילה, וה' יתברך

יסיר מעלינו את כל כבדות הלב, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם(יחז' לו כו), ונשכין ונייחד שכינתו בלבנו,

ונרגיש אותו יותר ויותר קרוב אלינו מתמיד. ויהי רצון שזאת התרומה היינו התפלה תעלה מעלה מעלה ברום

המעלות עד כיסא הכבוד, ותתקבל תפלתנו ברצון, אמן ואמן.    

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה; שכשאדם נכנס באיזה דרך ועבודה מעבודת השם יתברך, אזי הוא

צריך לפתוח פתח לכנוס באותו הדרך, ובשביל זה כל ההתחלות קשות; וע"י הצדקה מרחיב הפתח, כי הצדקה

מרחבת ופותחת ביותר כל הפתחים של הקדושה(סימן צדקה, אות לו).

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה