מדוע נסמכה פרשת תרומה לפרשת משפטים?

יש לכך כמה הסברים.

אחד ההסברים, היות שפרשת משפטים עוסקת בדינים שבין אדם לחבירו, באיסורי גניבה, נזיקין, וכדומה, הסמיכה התורה את פרשת תרומה לפרשת משפטים לומר שניתן לתרום לבית המקדש אך ורק מכספים שהושגו בדרכים כשרות, ללא שמעורב בהם חשש גניבה, גזילה, נזיקין, ריבית, וכדומה.

הסבר נוסף-ניתן לראות בבית המקדש תיקון וכפרה לחטא העגל, בחטא העגל עם ישראל ביקש צורה ממשית דרכה יוכל לעבוד את הקב"ה, אלא שעשה זאת בצורה לא נכונה, בית המקדש הוא התיקון לכך-הוא עשיית צורות באופן שהקב"ה מבקש מאיתנו,  ואם כן-במבט ראשון פרשת תרומה הייתה צריכה להיות יחד עם פרשיות ויקהל-פקודי, אולם פרשת תרומה  הוקדמה על מנת להקדים רפואה למכה. כמובן שהסבר זה עדיין אינו מיישב למה פרשת תרומה מופיעה ישר אחרי פרשת משפטים.

צריך להבין את הכפילות בפסוק "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" ולאחר מיכן "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" הצווי הראשון הוא הוראה כללית, ולאחר מיכן הוראה יותר פרטנית שיש לקחת תרומה דווקא ממי שנותן מתוך נדיבות לב, ולא מתוך חוסר רצון.

להבדיל, במתן ארנונה, רובנו נותנים באי חשק מוחלט, מנסים עד כמה שאפשר לקבל הנחה, וזה למרות שבסופו של דבר הארנונה באה לטובתינו, בכל מקרה גובי הארנונה לא בודקים כלל וכלל האם נותני הארנונה נותנים באי חשק, ק בגלל שכפו אותם, או נותנים מתוך נדיבות.  אין חשיבות לשאלה מהם הכוונות שלך.

ואילו במתן ה "ארנונה הרוחנית" שאף ממנה אנו מרויחים-כיון שבית המקדש משפיע טובה על כל עם ישראל והעולם כולו-יש חשיבות לכוונה, הקב"ה רוצה תרומה רק ממי שמביא אותה מתוך נדיבות לב ולא כמי שכפאו שד.