לאחר שיעקב ברך את פרעה פעמים (בשם אלוהים) (בראשית מז ז,י), סביר שפרעה נזכר בדברי יוסף שאלוהים הודיע לו את אשר הוא עושה (מא כה) וחוזר פעם שניה (מא כח), ופעם שלישית (מא לב) שהכל בא מאלוהי יוסף. פרעה נבהל שמשפחת יוסף שמה את אלוהי ישראל מעל פרעה ואלוהי מצרים.

כאשר יעקב ובניו באו למצרים, בעיצמו של הרעב, נוצרה אפשרות שפרעה יחשוד שיוסף המציא את כל עניין השפע והרעב. יוסף היה יכול לשפר את אדמת החול בעזרת אדמה מהדלתה, ולבנות תעלות השקיה להגדיל את תפוקת השדות. אחר כך יוסף הפסיק את החריש והקציר (מה ו) ויצר מיתון ורעב, וכל זאת כדי שאחיו יבאו למצרים, ירבו ויתעצמו ויהוו סכנה קייומית למצרים. כך גם אמר יוסף לאחיו שהם מרגלים ומהווים סכנה למצרים, וכך גם אמר פרעה שלא ידע את יוסף שנים רבות אחר כך. 

אחיו של יוסף הבינו זאת ולכן הם הוסיפו, בלי שיוסף אמר להם זאת, שיש רעב כבד גם בכנען (מז ד), וכך הרעב לא רק תלוי ביוסף ומעשיו במצרים

כדי להרגיע את פרעה שהכל נועד להציל את ממלכתו של פרעה ולהעשיר אותו, יוסף מיד מספר לפרעה איך הוא מקבל תשלום בכסף וזהב עבור התבואה, ואחר כך הוא רוכש את כל המקנה, וכאשר זה נגמר הוא קיבל את כל אדמת מצרים, ובסוף כל המצרים נעשו אריסים לפרעה, משלמים 20% מס שנתי על היבול (מז כו)

כך פרעה החליט שיוסף עשה למענו שרות גדול, ועוד משפחה (גדולה) באזור הביצות של הדלתה אינה מהווה סכנה קייומית לשלטונו.