'כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה. כתיב "אנכי ה' אלקיך" וכנגדו "לא תרצח", מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות; לאחר זמן כפו לו איקונותיו, שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך. כך, כל מי שהוא שופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנ' (בראשית ט ו) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ - כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". כתיב "לא יהיה לך" וכתיב כנגדו "לא תנאף", מגיד הכתוב שכל מי שעובד עבודה זרה - מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף אחר המקום, שנ' (יחזקאל טז לב) "האשה המנאפת תחת אשה תקח את זרים", וכתוב (הושע ג א) "ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשת אהובת רע ומנאפת" וגו'. כתיב "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" וכנגדו כתיב "לא תגנוב", מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב, לסוף בא לידי שבועת שוא, שנ' (ירמיה ז ט) "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר", וכתיב (הושע ד ב) "אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף". כתיב "זכור את יום השבת לקדשו" וכנגדו כתיב "לא תענה...". מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת, מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי; וכל מי שמשמר את השבת - מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי, שנ' (ישעיה מג יב) "ואתם עדי נאום ה' ואני א'ל". כתיב "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו כתיב "לא תחמוד", מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד, סוף מוליד בן שהוא מקלל את אביו ואת אמו, ומכבד למי שאינו אביו. לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, דברי ר' חנינא בן גמליאל' וכו' (מכילתא דר"י יתרו; מסכתא דבחודש פסקא ח. שמות כ,יג). הלוחות נתנו זה ליד זה כעין לבטא המשך וקשר בין הדברות, לומר שקשורים מצוות אלו באלו. (עוד הקשרים ביניהם ראה ב-'בשערי הארץ', 'שני לוחות הברית ... ', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). יוצא שכעין יש חמשה גילויים כפולים, לכן נראה שזה מרמז על חמשה חומשי תורה (בנוסף לכך שבכל לוח היו חמשה כך שכל לוח מסמל את כלל התורה. אולי הלוח הראשון כנגד בין אדם למקום והשני בין אדם לחברו [רמב"ן שמות כ,יב], שזה כרומז שבתורה יש גילוי של תורה שבכתב ותורה שבע"פ שגם היא קשורה ללימודים בנאמר בתורה שבכתב, כך שיוצא שבחומשים כעין גנוזים שתי התורות שהם קשורות זו בזו, ולכן לוח אחד כנגד תורה בכתב שניתן ישירות מה' ולכן כנגד בין אדם למקום, ולוח שני כנגד גילוי התושב"ע שמתגלה דרכנו [בלימודים שלומדים ע"פ מידות התורה ודיוקים, וכן בהעברת המסורת בע"פ] ולכן זה מתגלה בגילוי של בין אדם לחברו כגילוי לתורה שבע"פ שקשורה לאדם; אולי גם תושב"ע נלמדת ע"י העברת המסורת והלימוד ובירור בין חברים ולכן חייב יחסים תקינים בין אדם לחברו ולכן זהו בגילוי בלוח שבו תורה [הדברות] שמתגלה במצוות שבין אדם לחברו). בכך מתגלה שעשרת הדברות אינם סתם מצוות פרטיות שהם מעל אחרות, כיון שכל התורה שווה במעלתה (אין דבר אחד יותר מהשני), אלא היחוד שבהן זהו שהן כוללות את כל התורה: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). לכן מתגלה בזה כנגד כל התורה - חמשה חומשי תורה. נראה ש"אנכי" כנגד ספר בראשית, שבבראשית מסופר על התחלת הפצת שם ה' והאמונה בה' בעולם, שזהו ע"י האבות, שזהו כעין "אנכי" שבו מוזכר האמונה בה' שהוציאנו ממצרים, שהיא היתה ההתחלה שלנו ביעודנו כעם, שיצאנו להפצת שם ה' בעולם. כמו כן בו מסופר על בריאת העולם שמראה על אלוקותו של ה' שהוא ברא את העולם, שזה קשור ל"אנכי" - האמונה בה'. וכן יצאנו ממצרים כדי לבא לא"י, וחומש בראשית בא כדי שנכיר שנתנה לנו הארץ ע"י ה' (רש"י; בראשית א,א) [וזה קשור ללא תרצח, שברציחה ממעט בעולם את גילוי שם ה' שהיה נעשה ע"י הנרצח. ועוד שבבריאה רואים את מעלת האדם שה' נתן בו חלק אלוקי, שלכן אסור להמיתו. ובא"י מאריכים ימים (ברכות ח,א) כעין היפך מקיצור החיים שברציחה]. "לא יהיה" כנגד ספר שמות שבנ"י במצרים התדרדרו במ"ט שערי טומאה, והיו עובדים ע"ז. וכן מסופר בשמות על מעשה העגל שהוא ע"ז (וקשור ללא תנאף, שעבדו לעגל יחד עם גילוי עריות [רש"י; שמות לב,ו]). "לא תשא" כנגד ספר ויקרא שהוא ספר עבודות במשכן, ובמשכן מגלים בעולם את שם ה', וההדר במשכן מראה את כבוד ה', ולכן ליזהר לשמור כראוי על שם ה' (וקשור ללא תגנוב, שהעולם של ה' עד שאדם מקדשו לה' בברכתו, שנחשב בלא שמברך כגוזל:  'א"ר חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל' וכו' [ברכות לה,ב], ולכן כעין קשר למקדש שמקדש את העולם ואז אינו גזול לקב"ה). "שמור את יום השבת לקדשו" כנגד ספר במדבר, שזהו סיפור מסעותם של בנ"י, התגלגלותם בעולם הזה (ונפלו בחטאים), ולכן כנגד זה שבת שבא להרים לתקן ולקדש את העולם הזה. כמו כן חטאו הרבה במקום להיות דבקים בקב"ה כמו בשבת שנדמים לה' ששבת בבריאה. גם מוזכר זכר ליציאת מצרים, ולכן קשור להיותם במדבר ע"י שיצאו מצרים; וכן זכר לבריאת העולם, שכך ה' שמר עליהם במדבר מעל הטבע שנברא (בענני כבוד, מן ובאר ושלא בלו הבגדים) [וקשור ללא תענה ברעך עד שוא, שהם ראו את מה שה' עושה להם ובכ"ז חטאו כאילו לא מתייחסים לה', במקום להעיד על גילוי ה' במעשיהם, כעין העידו שקר שאין ה' ח"ו]. "כבד את אביך ואת אמך" כנגד ספר דברים, שהוא הספר שמשה אמר, והרב הוא כעין אבא: 'וכשם שהתלמידים קרוים בנים - כך הרב קרוי אב' וכו' (ספרי; דברים ו,ז) [וזה קשור ללא תחמוד, שהתורה היא חמדה (שבת פח,ב) ולא הגשמי, וכן אין לרצות את התורה בשביל חמידת שכר (גשמי או רוחני), אלא ללמוד לשם התורה. בנוסף ספר דברים נאמר סמוך לארץ ומשה התאווה להיכנס לארץ, כעין חמד אותה (ולכן התפלל "ואתחנן" וגו')]. או שלא לפי הסדר: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" כנגד ספר שמות שבו יצאנו ממצרים ע"י ה'. "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" כנגד ספר ויקרא שבו עבודת הקרבנות שהם נגד המשיכה לעבודה זרה (כשיטת הרמב"ם). "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" כנגד ספר במדבר שחטאו ודיברו נגד ה'. "זכור את יום השבת" כנגד ספר בראשית, בו מסופר על בריאת העולם, ששבת כנגד שביתת ה' בבריאה. "כבד את אביך" כנגד ספר דברים כמו שאמרנו קודם. ( או ש"לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" כנגד ספר דברים שמשה אמר, שנשא את שם ה' כראוי; ו"כבד את אביך" כנגד ספר במדבר שחטאו ולא כיבדו את ה' שהוא אבינו).