"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני ה'. ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה. ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה' ומנחה בלולה בשמן כי היום ה' נראה אליכם" וגו' (ויקרא ט,א-ד). 'ותניא: אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא "ויהי ביום השמיני", וכתיב התם (בראשית א, ה) "ויהי בקר יום אחד"' (מגילה י,ב). ביום השמיני למילואים היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו שמים וארץ, כיון שמטרת כל העולם הוא להביא לגילוי שם ה' בעולם, ועכשיו נעשה יסוד גילוי שם ה' גדול בעולם; כמו שמשה אמר "כי היום ה' נראה אליכם", שעכשיו מתחיל גילוי שם ה' גדול בעולם. המשכן הוא כנגד העולם, וממילא הוא מעלה את כל העולם לקדושה עליונה, שזהו שאז מתגלה בעולם כנגד ההיכל של מעלה, שנעשה חיבור בין שמים וארץ ע"י שמתעלה כל העולם, שהמשכן כנגד בריאתו: '"אלה פקודי המשכן". זה שאמר הכתוב: "ה' אהבתי מעון ביתך" (תהל' כו ח). זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי: זאת אומרת שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" (שמו' טו יז). אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז). בשני, "יהי רקיע", ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים". ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים". ובמשכן כתיב "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת" וגו' "ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים". ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף". ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה") (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, "ויכולו השמים והארץ". ובמשכן כתיב "ותכל כל עבודת". בבריאת העולם כתיב: "ויברך אלקים". ובמשכן כתיב: "ויברך אותם משה". בבריאת העולם כתיב: "ויכל אלקים". ובמשכן כתיב: "ויהי ביום כלות" (במדב' ז א). בבריאת העולם כתיב: "ויקדש אותו". ובמשכן כתיב: "וימשח אותו ויקדש אותו" (שם)' (תנחומא "פקודי" סימן ב). לכן היתה שמחה לפני ה' כיום בריאת שמים וארץ, כיון שעכשיו התגלה בקדושה כנגד הבריאה, כעין שעכשיו נעשה בריאה חדשה, שמתחדשת כל הבריאה להיות בריאה עם גילוי ה' גדול, שזהו מטרת הבריאה שנבראה. היה בזה כהמשך והשלמה של הבריאה (כעין שבת שהיא לאחר ששת ימי המעשה בבריאה ומקדש את כל הבריאה), אולי לכן דרשו חז"ל בספרא שזהו יום השמיני למניין ולא לחודש: 'וכאן נאמר "ויהי ביום השמיני" - אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש' (ספרא על הפס'), שבזה כעין רמז שזה לא גילוי של הזמן בחודש אלא זהו גילוי של מניין, שיש בזה כרמז להשלמת הבריאה שנבראה בשבעה ימים, כעין שעכשיו מתגלה היום השמיני לאחר השבע של הבריאה, שזהו שמובא בגמ' שנאמר בו "ויהי" כמו שבימי הבריאה, כעין שזהו יום נוסף לבריאה שמעלה את כל הבריאה שנבראה קודם. לכן בספרא זה מובא יחד עם הנאמר במתן תורה, שצריך לברר את הפס': '"ויהי ביום השמיני קרא" - זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש. נאמר כאן "ויהי ביום השמיני" ונאמר להלן (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי". אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין? כשהוא אומר (שמות י"ט, י"א-ט"ז) "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" - הוי אומר שלישי למנין. וכאן נאמר "ויהי ביום השמיני" - אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" - הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש' (שם). שלא במקרה הובאו שני אלו יחד, אלא באו לומר שיש דמיון בין הקמת המשכן ומתן תורה, כיון שבשניהם נאמר גילוי ה' לעיני כל ישראל (במתן תורה "ירד ה' לעיני כל העם", וכאן "היום ה' נראה אליכם"), שזהו גילוי שכינת ה' בעולם, כיון שהמשכן הוא המשכו של מתן תורה (שהשכינה עברה מסיני למשכן), שבא להביא לשכינת ה' בעולם ע"י עילוי כל הבריאה. וכמו שהבריאה לא היתה שלמה בבריאתה עד מתן תורה שאז הושלמה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א), כיון שאז התגלתה ונעשתה המהות שלה שזהו גילוי שם ה' בעולם, שזהו היסוד לבריאתה, כך גם במשכן מתגלה כנגד הבריאה ומגלה ומקיים את היסוד לבריאתה, גילוי שם ה' בעולם. לכן גם התגלה באותו יום עשר עטרות, כמו שממשיך הספרא: 'אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית. ראשון לנשיאים. ראשון לכהונה. ראשון לעבודה. ראשון לירידת האש. ראשון לאכילת קדשים. ראשון לאיסור הבמות. ראשון לראשי חדשים. ראשון לשכון שכינה בישראל. ראשון לברך את ישראל' (ספרא שם), כעין כנגד עשרת הדברות שבמתן תורה, שהם כנגד עשרת המאמרות שבבריאה, שהעולם כולו התעלה והתקדש לשכינת ה'. אולי לכן הצטוו כאן להקריב עגל: '"קח לך עגל" - להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה' (רש"י; פס' ב), ובתנחומא מובא בהרחבה: '"ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר". ולמה לא אמר לו פר אלא עגל? לפי שעל ידי העגל נתפקפקה הכהונה בידך, ובעגל היא מתבססת בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים: יש להם עונות ממעשה העגל. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אף הם יקריבו עגל: "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל", שידעו הכל שנתכפר להם על מעשה העגל. אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה נתכפר להם על ידי קרבן. ולעולם הבא אני מוחה עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני" (ישעיה מג כו)' (תנחומא "שמיני" סימן ד). שבמתן תורה הגיעו לגילוי קדושה בעולם כלעתיד לבא, שיתבטל שיעבוד גלויות, או אפילו שלא שלט בהם מלאך המוות (ע"ז ה,א), אלא שפגמו בגילוי זה בחטאם בעגל, לכן ניתן לכם המשכן שיביא לכעין המשך הקדושה שהיה קודם לחטא, שיתגלה בעולם כולו קדושה; לכן יש כאן גילוי של קרבנות שמכפרים על חטא העגל, קרבן של אהרן ושל בנ"י (כנגד שהוא והם חטאו, אולם בצורות שונות, שהם פנו לאהרן ועבדו לעגל והוא עשה את העגל, ולכן הם והוא מביאים קרבן עגל [וראה בספרא על פס' ג]) כרמז שעכשיו באים לגלות שם ה' ושכינתו בעולם כמעין מה שנעשה במתן תורה, ולכן זה ע"י תיקון הפגם בעגל שהוריד את המעלה שקודם (שכך באהרן זה חטאת כרמז לכפרה, לכפר על חטא העגל, ובבנ"י זה לעולה כרמז לעלית העולם חזרה למעלה, לחיבור שמים וארץ) [אולי לכן התנחומא מסיים על לעתיד לבא, כרמז שמטרת המשכן להעלות ולתקן את העולם עד שיתוקן בשלמות לעתיד לבא]. לכן ה' שמח בשמיני כבבריאת העולם, כיון שאז נשלמה הקמת המשכן ונתגלה עליית הבריאה כולה לקדושה, שלזה נבראה בימי הבריאה.