"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקיךָ" (דברים יח, יג)

רבי נחמן בחר לפתוח את יצירתו ליקוטי מוהר"ן, בפסוק מתהלים (תהלים קי"ט, א'): "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' ".

כבר במילה הראשונה, "אַשְׁרֵי", אפשר לזהות קריאת כיוון, מקום שאליו רבי נחמן רוצה לקחת אותנו וללמדנו שהאושר האמיתי נמצא דווקא בתמימות - "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ", וכפי שגם כתב במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, יב):

"וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ... וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם".

מקובל לחשוב שכדי ל'הצליח' בעולם, כדי לקבל יותר שפע צריך להיות "יותר", להיות יותר משהו. אך רבי נחמן דווקא משבח וממליץ לנו את הביטול כתנועת הנפש המאפשרת לאור האלוקי לזרוח עלינו ולהאירנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קעב): "וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ, שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך".

הרב דן האוזר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home