במקום הקדמה:

  חג השבועות מכונה חג 'מתן תורה', וביום זה כלל ישראל מתחזקים ומחזקים את נושא 'לימוד התורה וניצול הזמן', ועושים עסק גדול מהתורה הקדושה. כמובן שכך נאה וכך יאה, אשרי העם שככה לו.

   אך ברשות הקוראים החביבים נסטה הפעם מהקו המקובל, ובמקום להתמקד בתורה שניתנה על הר סיני - נתמקד בהר עצמו. מה כוונתנו?

   מי שמעיין בפסוקי התורה על מעמד הר סיני, מגלה שם דבר פלא. היכן?

   כאשר התורה מתארת בפנינו את ההכנות האחרונות למעמד הר סיני, היא כותבת כך: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי... קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק... וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם... מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר, וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ... וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד... וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי... וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה (שמות י"ט ט"ז - כ').

   במילים הללו תמו ההכנות למתן תורה, עם ישראל והכוהנים נמצאים כבר כל אחד במקום שיועד לו, משה כבר עלה אל ההר, השכינה אף היא נמצאת במקום, והכל מוכן עבור נתינת התורה.

   אלא שהבורא הקפיא את המעמד - ושלח את משה להזהיר את ישראל 'פעם נוספת' שישמרו מרחק מההר, ולא יתקרבו יותר ממה שהותר להם.

   משה ירד מההר והעביר לישראל את האזהרה הזו - אזהרה שבעבר כבר העביר להם (שם י"ט כ"ד ברש"י), ורק לאחר מכן החל הבורא בנתינת התורה.

   המסר העולה מכאן חד וברור כראש הגפרור, מסר עז שלא ניתן להסיט ממנו אפילו גרגר ופירור, ונכריז אותו במילים ברורות - למען הסר ספק מלב עיקש ומפקפק או מתחמק:

 ההכנות למתן תורה והשמירה על קדושת המעמד, הם בסיס חיוני ועמוד מרכזי במהלך של 'מתן תורה'. בלעדיהם, לא שייך כלל לקבל את התורה.

כלפי מה הדברים אמורים?

   מבואר בספרי רבותינו שְׁמִמַעֲמָד הר סיני עלינו להקיש וללמוד על קדושת בית הכנסת ובית המדרש, ובפרט בזמן התפילה וקריאת התורה והלימוד. וכמו ששם השכינה שרתה על ההר וקידשה אותו, כך גם בבית ה' השכינה שורה ומקדשת את המקום. וכמו שבהר סיני הייתה חרדת אלוקים וכולם כיבדו את המקום, כך יש לנהוג גם בית הכנסת והמדרש.

  משום כך נפסק בהלכה שבבית הכנסת אין לדבר 'שיחת חולין' בין בשעת התפילה ובין לאחר מכן, שהרי המקום קדוש לה'.

   ולמרבה הצער הבושה העלבון והיגון, יצר הרע זכה לכבוש רבים וטובים והכהה להם את הרגשות והחושים, עד שהם מסוגלים לדבר בבית ה' על הבלים וזוטות ושאר ירקות. ופעמים אפילו עם התפילין... בחזרת הש"ץ... בזמן שספר התורה פתוח... בזמן דרשה של חכם... בעת שהמקום משמש לכולל אברכים... וכאשר מעירים להם על הנושא, הם לא מבינים מה רע בכך ומדוע בכלל נטפלים אליהם ודורשים מהם דרגות ומדרגות שהם בגדר חומרות השייכות לצדיקים וחסידים - ולא לרמה העממית שלהם.

   לכבוד אותם מתוקים וחמודים נעלעל מעט בהיסטוריה ונדפדף לתקופת גזרות ת"ח ות"ט, זמן בו עם ישראל נשחט ונרמס ונִכתת ועבר צער ויגון וסבל רב [וצרותיהם הובאו אף בספרות חז"ל]. ומפאת שהנייר צר וקצר והמקום בו דל ומוגבל, לכן נביא רק דוגמיות מאותן צרות נוראות שאירעו אז לאחינו, בכדי לתת מעט נפח ועומק לדברים.

   ובכן, הגויים הרשעים צלו ילדים באש וחייבו את הוריהם לאוכלם... באחד המקומות מרוב ששחטו שם רבבות יהודים - מי הנהר הפכו צבעם לאדום... הרעב היה כל כך חמור - עד שהיו אוכלים בשר אדם מרצון... מספרי התורה תפרו הגויים נעליים... מרצועות התפילין עשו שרוכים... את כל הקדוש והיקר שהיה לעם ישראל - הן ברוחניות והן בגשמיות, רמסו צוררי ישראל במקסימום האפשרי. נציין רק שמרוב עוצמת הדם והדמע והסבל הגדול שעבר אז על אחינו היקרים, תיקנו 'וועד ארבע ארצות' תענית לדורת בכל כ' בסיון, יום בו הקהילה הראשונה של היהודים מסרה עצמה על קידוש ה', קהילת נמירוב הי"ד.

   ורבינו יום-טוב ליפמן הלר זצ"ל (בעל התוספות יום טוב) עשה שאלת חלום לדעת על מה יצא הקצף הגדול - ומהי העבירה החמורה שעברו ישראל שעוררה את החרון אף העצום הזה, חרון אף איום ונורא - עד כדי כך שה' הסכים שירמסו אפילו את התורה ולומדיה, וכביכול ה' רמז לאותם יהודים "איני חפץ בכם ולא בתורתכם". מה הסיבה לכך?

   על השאלה כאובה זו ענו לו משמים:

   הגזרה באה מחמת שיהודים מדברים דיבורי חול בבית הכנסת ובית המדרש, [ופגמו באות ו' של המילה 'דִבּוּר' והפכו אותה לְ'דֵבֶר']!

   ושלא נחשוב לרגע שמדובר בתקופה של רשעים וחוטאים, אדרבה! באותה תקופה היו ענקי עולם וראשי ישיבות שעונו ונכחדו כמו המקובל האלוקי רבי שמשון מאסטריפולי שנהרג בעינויים קשים עם כל בני ישיבתו, ונהרגו עוד רבים שכמותו, יראים ושלמים. וכל זאת למה?

   מפני שיהודים מדברים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וגורמים לשכינה שתסתלק משם, והמקטרג הרוחני מקבל רשות לכבוש את המקום ולעשות שם ככל העולה על רוחו.

   מהתשובה הנוקבת שענו לבעל התוספות יום טוב על גזרות ת"ח ות"ט, למדים אנו עד כמה חמור הדיבור בבית הכנסת. עד כדי כך שמי שנכשל בזה, אפילו אם הוא בעל תורה וחכמה - השכינה לא חפצה בקרבתו, וסופו שהצער יהא מנת חלקו רח"ל.

   כן כן, גם מי שיש לו חליפה ארוכה וכיפה עמוקה וזקן ענק ושפם חזק... גם מי שעושה רושם של מלאך ה' צבאות הפועל ישועות ומחולל פלאות... גם מי שמכונה ראש כולל ודיין או רקדן ופייטן...

   יהיה מי שלא יהיה, אם הוא מדבר דברי חולין בבית ה' - ובפרט בזמן התפילה והלימוד, הוא מצער את השכינה ומבריח אותה מהמקום וגורם קטרוג על עצמו וסביבתו. ובשעה שהוא מתפלל שמונה עשרה וזועק במר ליבו "כי לישועתך קיווינו כל היום", השכינה זועקת לעומתו 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'! (תהלים ק"א ז') שהרי אתה מבזה אותי ומסלק אותי מביתי על ידי דיבורי החול שלך, ובו זמנית אתה מתחנן שיהיה גילוי שכינה בכל העולם. היש שקר וליצנות גדולים מזה?!

   הקטע הבא שמובא במסגרת מאוד נוקב, וכל מי שהאמת אינה מנת חלקו - מומלץ שידלג עליו. רק מי שנפשו רמה ואיכותית והוא מחפש לדעת את האמת של אלוקים - ואין הוא חפץ באמת המסולפת, רק עבורו נכתבו הדברים הבאים, כדי שיידע כהוגן מהי חומרת המדבר בבית הכנסת ובית המדרש, ומזה יקיש את ההפך, את עוצמת ומעלת הנשמר מדיבורים אלו, שהרי מכלל לאו אתה שומע הן:

   וכדי להבין את עוצמת האיסור לדבר בבית הכנסת ובית המדרש, נציין שנפסק בהלכה שאסור אפילו לומר 'חיים טובים' למי שמתעטש באמצע הלימוד (שו"ע יו"ד רמ"ו י"ז), פן יתיר האדם את הרצועה ויבוא על יד זה לדבר דברי חולין (ט"ז שם ס"ק ו').

   כאן המקום לציין ולעדכן שהמקובל האלוקי רבי חים ויטאל העיד שרבו האר"י הקדוש היה ממעט מלדבר דברי מוסר והתעוררות לה' בבית הכנסת, מחמת החשש שמא יגיע חס ושלום מתוך זה לשיחת חולין. ומבואר בספרים הקדושים שהאר"י הקדוש לא פחד 'שהוא' יגיע לשיחת חולין, אלא פחד שאחרים יחשבו שהוא מדבר דברי חולין, ומזה יסיקו שמותר לדבר דברי חולין בבית הכנסת. שהרי אם לרב מותר, למה להם אסור? (ספר 'אמונת ישראל' של הרב גדליה ב"ר אברהם, מלפני 150 שנה).

   האמת היא שכולנו מתוקים וחמודים, החפצים לעשות את רצון ה' כהלכה. אך מה לעשות, יש לנו לחץ חברתי! הרי כמעט כו...ל...ם מדברים בבית הכנסת, ובודדים הם הנזהרים מפשע חמור ונורא זה. אם כן איך נעיז לפרוש מהציבור? הרי נרַאה מוזרים בעיני הבריות!  על הפלפול הזה עונה רבי אליעזר פאפו זצ"ל כך:

   ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ, אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה, וכל מי שיש בידו למחות, חייב למחות על כבוד ה' הנרמס.

   ופעמים שהאדם חפץ לשמור על קדושת בית הכנסת, אלא שאחרים מדברים עימו, והוא מתבייש לומר להם שאינו חפץ לדבר דיבורי חול בבית ה', מה גם שזה עלול להתפרש בעיניהם כיוהרה. מחמת זאת הוא נכנע לבריות ומדבר בבית ה', ובתחילה הוא עושה זאת בכאב, אך סופו שהרגש הקדוש שבו נשחק, ונעשה לו הדבר כהיתר.

   אך האיש הירא את ה' - לא יבוש מאף אדם, ויאמר בפה מלא 'איני מדבר בבית הכנסת'. וכמו שהאדם אינו בוש להגן על ממונו, לא פחות מכך - חובתו להילחם על רוחניותו וכבוד בית ה'. ועל זה נאמר, 'הוי עז כנמר' (עכת"ד 'פלא יועץ', ערך 'בית הכנסת').

  זהו הנושא הראשון שיש לחזק בחג השבועות, עוד לפני שדנים בכלל על מתן תורה.

   לזכור שהבורא עצר את מעמד נתינת התורה - כדי לחזק אצל עם ישראל את הגדרים והגבולות והשמירה על קדושת וסביבת ההר [קדושת בית הכנסת ובית המדרש], מפני שזהו תנאי חיוני ובסיסי שבהעדרו לא ניתן לקבל את התורה.

   אכן, מי שלא בונה כהוגן את נפשו והוא מקל ראשו בכבוד הר סיני - בכבוד בית הכנסת ובית המדרש, מי שמדבר שם דיבור חול בזמן הלימוד או התפילה, עדיף לא שלא יבוא כלל לבית הכנסת. כך נפסק בהלכה (כה"ח או"ח קנ"א ס"ק ח').

   מהיום והלאה, בטרם נכנס לבית ה', נעביר במוחנו את המשפט הבא:

   מאז שנחרב בית המקדש השכינה בגלות ואין לה מנוחה, והיא שוכנת בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אל המקום הנשגב הזה אני עומד כעת להיכנס, כדי ללמוד ולהתפלל ולשמח את השכינה. אם כן כיצד אעיז לדבר שם דיבורי חול - דיבורים שגורמים לשכינה להסתלק משם? איך אעשה את העוול הזה לאבי שבמרומים? לכן, אפילו אם אראה בבית הכנסת או בית המדרש אנשים עזי פנים המדברים שם או משוחחים בפלאפון, ואפילו אם הם יהיו נמנים על בני התורה וראשי העדה ונכבדי החבורה, עלי לדונם לכף זכות ולהסיק שהגלות מעבירה אותם על דעתם ודתם. אך אלו אינם מודל לחיקוי, וחלילה לי להיגרר אחר טעותם.

   נזכור שאבא של רש"י היה מטאטא את רחבת ארון הקודש עם הזקן, מתוך הכרה טהורה שבמקום כל כך קדוש לא שייך להניף מטאטא. אנחנו אומנם לא בעוצמה הקדושה הזו, אך לפחות ניעזר בזה כדי לחדד את השכל ולהבין עוד קצת כיצד ראוי להתנהג עם בית ה'.

   התיישבנו ללמוד בבית הכנסת? גרוננו התייבש והכנו כוס תה או קפה? מברוק! אך לא נשאיר עקבות, ואם נשפך פה ושם או שהמפה הוכתמה, נדאג לסידור העניין.

   בער בנו עמל התורה? שלפנו ספרים ושקענו בסוגיה נפלאה? אשרינו וטוב לנו. אך מה עם הגבאי? מדוע הוא אמור להחזיר את הספרים במקומנו? האם הוא עובד אצלנו לפי שעות?

   באמצע הלימוד היה לנו חם והדלקנו מזגן [באישור הגבאים]? שיְבוּשָׂם לנו. אך מי התיר לנו להשאיר אותו דולק לאחר הלימוד 'שעות נוספות'?

   מי שזה נראה לו קטנוני וילדותי, הוא צודק. אכן ילדותי וקטנוני - מי שלא פועל בהתאם למפה הזו, שהרי עבודת ה' שלו גורמת עבודה לסובבים אותו, ובנוסף לכך היא באה על חשבון כבוד בית המדרש - על חשבון כבוד ה'.

   נתחזק כולנו בנקודה של 'הר סיני', נפנים את הגבולות והסייגים וכבוד ומעמד מקום תורה ותפילה, ונבין שהדברים הללו הם תנאי מעכב בעבודת ה' וקבלת התורה.

   רק לאחר שהבנו זאת, שייך להתחיל את 'מעמד מתן התורה', ולחפש שם נקודות לחיזוק.

   מי חולק?