מדוע התעקש הקב"ה שמשה יישאר "מגמגם".

----------------------------------------------------------

משה העבד הנאמן, רצה מאד שמי שמייצג את הקב"ה 

ובפרט אל מול רשעים, יהא רהוט בדיבורו. חד ומובן .

 לא כך חשב הקב"ה. 

הקב"ה מבקש ששליחיו לא יהיו מלהטטי מילים ולשון .

 אלא מלטפי אדם ושקועים במעשה ידיהם ......

 שהרי איזה הוא האדם , שיכול הוא להעביר את דבר ה' 

 בשלמות וברהיטות . 

האדם יכול לכל היותר להדהד ב"שברים" 

את דבר האלוהים - דבר האין סוף....

. אבל משה מנסה שוב ושוב ,לשוב לקב"ה בטרוניא

 כי אין הוא יכול כך לדבר אל פרעה...

 והכל בתקווה שיוצר האדם ירפא אותו מגמגומו.

 וכך השיבו הקב"ה :  "אתה תהא "אלוהים לפרעה".

 אלוהים בדרך כלל לא מובן די לבני האדם. 

ויש שגם ידבר אפילו לנביאיו,אך בסימנים וברמזים,

במראות ואפילו לעיתים בחידות .

 

והנה פלא פלאים, בשלהי שליחותו  משה סוף סוף נענה.

 לאחר שכבר משה עשה למעשה את כל מעשה שליחותו 

 הוא זוכה לקבל אשראי בלתי נדלה של מענה לשון,

 עת הוא נואם את נאומו האחרון , לדורות עולם. 

נאום המתגלגל גם לבסוף - לשירה

 והנפרס על פני חומש שלם - חומש דברים.

 משל, כמו אותה התופעה המוכרת לנו כיום :

שמגמגמים כבדים ,חדלים לגמגם דווקא בשירה. 

אז כך אירע למשה תחילה בשירת הים.

 וכבר אז נרמז גם על ה"שירה העתידית"

 בדמות : "אז ישיר משה..."

 

והנה גם כיום יש ושליחיו של הקב"ה במעשה הגאולה

 הם כ"מגמגמים", אינם מטיבים, לשדר בתדר ברור 

 של : "לתקוע "תקיעה" חלקה.... 

אלה כל דיבורם והגיגיהם, הם בדרך כלל:

 אוסף של : "שברים"..

 אך יש ותבוא העת , עת ישורו את שירם הגדול 

 לפאר שם שמיים.

 

משה אהרון.