בס"ד                                             ערש"ק                                                         כ"ב   בסיון   התשע"ד

                   ליקוטי - אור - בפרשה - קורח

   " וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן   "(טז, א)

כפי שרואים מהפסוק קורח היה הנכד של קהת שהיו מחשובי שבט לוי שהרי היו מטועני הארון. אבל מינוי

חשוב זה לא הספיק לקורח, על כן התרעם על משה רבינו ע"ה שמינה את בן דודו הקטן, אליצפן בן עוזיאל,

להיות נשיא על בית משפחת קהת במקומו. משכך, קנאה אחזה בו ובערה בעצמותיו ויצא לחלוק על משה

כמתורגם 'ואתפלג' קרח מלשון פילוג, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא א): אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא,

שנאמר: 'ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל', עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות.

מי ראוי ליטול את השנייה לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו

של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדול עלי! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו.

ומיד החל לחלוק על רבו כדי לערער את מעמדם של משה ואהרן בקרב העם, כמתואר במדרש(תנחומא ב):

טלית שכולה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חייבת בציצית. אמר לו קורח: טלית

שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה?! בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן

המזוזה? אמר לו: מחייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמישה פרשיות שיש בה,

כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטווית

עליהם, ומלבך אתה בודאם.

ועוד דרשו חז"ל(שם ד) : ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל?! זה שאמר הכתוב: 'בסודם אל תבא נפשי'

אלו המרגלים, 'בקהלם אל תחד כבודי' זה קרח, אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לא במרגלים

ולא במחלוקתו של קורח ייזכר שמי על אותן רשעים שעתידים להכעיס. ויש לשאול, וכי יצהר, קהת ולוי

כן רצו שייזכר שמם? אלא בא הכתוב ליחסו עד לוי דייקא ולא עד יעקב כדי להדגיש שתחילת המחלוקת

ושורשהּ היא מחָלוּקת שבט לוי לשניים דהיינו כוהנים ולויים כי בזה הבדיל בעבודתם הקב"ה בין הקודש

היינו הלויים לבין קודש הקודשים היינו הכוהנים. וכפי שכבר דיברנו בעניין זה בפרשת נשֹא היינו בחלוקת

התפקידים והבדלי מעמדות שונים בעבודת ה', כאשר המסקנה היא שהאדם חייב לדעת ולהכיר בדיוק את

מקומו וייעודו כי אחרת תמיד ימצא על מה להתמרמר ויכול שמכך תיגרם המחלוקת, רחמנא ליצלן.

וזה בדיוק מה שקרה לקורח היינו שלא השלים עם מעמדו ותפקידו למרות שהיה מחשובי הלויים כי רצה

את הכהונה הגדולה וכבר מאותו רגע שחוּלק שבט לוי, כאמור, רחש קורח בלבו מזימה שבסופו של דבר

בא לידי מימוש באי מינויו לנשיא לבית משפחת הקהתי, כמו שאמרו חז"ל(סנהדרין קט(:'ויקח קורח' - לקח

מקח רע לעצמו, היינו החזיק במחלוקת לא ממקום של אמת אלא בשביל שררה וכבוד. ועל זה אמרו חז"ל

(אבות ה, יז): איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת

קרח וכל עדתו, ופירש רבנו עובדיה מברטנורא: ומחלוקת שאינה לשם שמים - תכלית הנרצה בה היא

בקשת השררה ואהבת הניצוח. ואפשר לומר אולי שהטעם שאדם הנכנס למחלוקת ממשיך להחזיק בה

כי הוא סמוך ובטוח בלבו שהאמת והצדק אתו, ולכן בכל שלב שמתקדמת המחלוקת חושב בלבו שהאמת

קרובה לבוא ולהתגלות, וזה הנותן לו את הכוח להמשיך ולהחזיק במחלוקת. אבל חייב לזכור ולדעת שמי

שיודע באמת האם המחלוקת היא לשם שמים או לא, זה רק ה' יתברך הבוחן כליות ולב, שנאמר (במדבר טז,

כב): 'א-ל אלקי הרוחות', ופירש רש"י ז"ל: לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא.

ובאמת, הפלא הגדול הוא שלא מדובר במינוי בין זמננו אלא במינוי מפי הגבורה ממש שנעשה ע"י שליחו

הרועה הנאמן, והשאלה היא איך אפשר להגיע למצב שרוצים לחלוק ולבטל כל מה שנעשה ע"י משה, שהרי

כתוב (סנהדרין קי:) כל החולק על רבו כחולק על השכינה. אלא איתא במדרש(תנחומא ה): וקורח שפיקח היה,

מה ראה לשטות הזה?! אלא עינו הטעתו, ראה שולשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה

ואהרן וכו', וכן עשרים וארבע משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש וכו', אמר: אפשר

הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה)?! ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ומשה

היה רואה וכו'. ויש לדקדק, כי ממה נפשך האם בניו עשו תשובה או לא שהרי בסופו של דבר בניו של קורח

עלו לגדולה ועוד יצא מהם שמואל הנביא. ואם כן, מה לא ראה יפה?.

אלא בטרם נסביר נקדים מה שראיתי שמובא בספר "מלחמת מצווה" של הר"א מצאנז שכותב: קבלה

בידי מרבותינו הקדושים אשר כל החולק על דבר הכללי הנגזר מפי הגאונים וצדיקים ובפרט נגד מרא

דאתרא, אף כי הוא ירא וחרד לדבר ה' ואם כי הוא לא יסיר מאחורי ה', סופו כי בניו יצאו לתרבות רעה!.

וע"פ זה אפשר להבין את כוונת המדרש שבניו של קורח עשו תשובה, רצה לומר לך שבניו שעלו לגדולה

בזכות עצמם ולא בזכות קורח אביהם, ולכן אין לו מה לתלות מעצמו כלום לגדולה הזו. אלא ההפך הוא

הנכון, כי הוא מעצמו דווקא הזיק להם בזה שדיבר בגנות צדיקי הדור משה ואהרן, כי גרם שבניו יצאו

לתרבות רעה שהרי נמשכו אחריו לחלוק על גדולי הדור. אלא העניין הוא שזכו למה שזכו בזכות שרגע

לפני שהאדמה פתחה את פיה לבלוע את קורח ועדתו, בניו הרהרו בתשובה ולכן ניצלו מהדין ולבסוף על

לגדולה, כנודע. ומכאן יש ללמוד יסוד ומוסר גדול מאוד לדורי דורות והוא שאם רוצים שהבנים ילכו בדרך

האמת ולא יסטו ימין ושמאל חלילה וחס, עלינו לשמור את פינו מלדבר לשון הרע או גנות על צדיקי הדור.    

ודע, שמי שרודף אחרי הכבוד ומכוננן בו הרצון לנצח בכל מחיר את זולתו במוקדם או במאוחר הוא יפסיד

ובגדול עד שיצא קרֵח מכאן ומכאן ויישאר בלא כלום, בחינת קֹרח שאיבד את כל רכושו, כי הקב"ה לא אוהב

את המחלוקת אלא את השלום כי אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מהשלום. ואפשר ששמו של קורח רומז

על מעשיו כי קֹרח אותיות רחֹק, היינו ע"י מעשיו ריחק מעליו את השגחתו העליונה של ה' יתברך. וזאת

מפני שחלק על רבו כנ"ל כי אפשר שמפני בקשת השררה ואהבת הניצוח איבד את הדבר החשוב ביותר

לקיום תורתנו הקדושה והוא אמונת חכמים ובפרט לגדולי הדור שהרי ללא כך תמיד יהיו שאלות, ספקות,

טענות וכו', אפילו על גדול הנביאים משה רבינו ע"ה! כי כשאין לאדם אמונת חכמים, חלילה, הוא רואה

לנגד עינו רק את טובתו והנאתנו האישית, ואפשר שע"י זה יבוא לחלוק על רבו, בחינת קורח, חס ושלום.

על כן, יש להתרחק מהמחלוקת מאוד מאוד כי המחלוקת בחינת אש שמתלקחת ומכלה כל דבר שנמצא

בסביבתהּ, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא ג): בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקב"ה מאבד

את זכרו, שכך כתיב: ואש יצאה מאת ה' וכו'. וידוע, תוצאת המחלוקת של קורח ועדתו שהארץ פתחה את

פיה וכולם נבלעו בשאול תחתיות, ועד היום הם צועקים משה אמת ותורתו אמת והן בדאין(שם יא). ה' הטוב

והמטיב לכול יחזק אותנו באמונת חכמים פשוטה ותמימה וייתן לנו חכמה בינה ודעת לא להיכנס לשום

מחלוקת שלא תהיה כי ממחלוקת אין מנצחים רק מפסידים!  

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל העולם מלא מחלוקות, הן בין אומות העולם, וכן בכל עיר ועיר, וכן בכל בית ובית - בין השכנים, ובין

כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו וכיוצא בזה; ואין מי שישים אל לבו התכלית, שבכל יום האדם מת,

כי היום שעבר לא יהיה עוד, ובכל יום מתקרב למיתה, ואיך יש לו פנאי לבלות זמן על מחלוקת. על כן מי שהוא

בר דעת קצת, - צריך לשים לב לזה, וימשיך על עצמו אריכות אפיים, ולא יאבד ימיו ע"י מחלוקת קטנה או

גדולה, רק יעצור רוחו וכעסו, ויהיה לו שלום עם הכול(סימן מחלוקת ומריבה, אות לו). 

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה