פרשת אחרי מות - קדושים – מפירוש "שפתי כהן" לתורה

אחרי מות

ויקרא טז,א-ב: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ: ש"כ: "וכי אין אנו יודעים שהיו שניים ... ובני אהרן ...אהרן אחיו של משה . אלא כך אמר ה' למשה: תדע שאיני נושא פנים לשום אדם, לא משום חוכמתו ולא משום אביו ולא משום קרובו ... אפילו שהם שניים – לא עמד להם זכותם לומר זכות תרי עדיף מחד, אף על פי שהיו צדיקים ... לא עמד להם זכות אבות (בני אהרן) ולא זכות משה אחי אביהם ...  אם כן מה יעשה מי שאין לו לא זכות עצמו ולא זכות אבות – מכאן ילמדו ויכשירו מעשיהם, ולא יאמרו ה' ותרן". כל אדם אחראי למעשיו, לזכותו ולחובתו, בלי קשר לייחוסו ולחכמתו.

מבחר גימטריאות: כל אדם = מלאך (עם האותיות); אהרן אל אהל מועד = זה להוציא משם כף ומחתה.

קדושים

יט,ג: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: מדוע הפנייה היא אל 'איש' ולא לבן? ש"כ: "לומר שאם נעשה הבן איש, אתם אביו ואמו תיראו, כיצד תיסרוהו שלא תשימו מכשול, פן יבוא (הילד) לידי הכאה וקילול".

מבחר גימטריאות: זכר = ברכה; בני עמך = אלו הן בני לוי; שיבה = יצר טוב; אתננה לכם = ירושלים.