לפי הטור -וסדר עטיפתו

לפי הגאונים -כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה

(בית יוסף -נראה שטעם שמברכים להתעטף בציצית

אמר שמואל -כל עטיפה שלא כעטיפת ישמעאלים -לא עטיפה

הדגים רב נחמן איך להתעטף כמו ישמעאל עד שהטלית מגיעה לגומות שבלחי למטה מפיו)

לפי בעל העיטור -שלא בעינן כל זה, אלא כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם, פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש

(בית יוסף -נראה שטעמו שרב חולק על שמואל

ומשמע שסבר לו שטיפת הראש אף על פי שלא כעטיפת ישמעאלים זה עטיפה

ועמדנו לו שבאיסורי הלכה כרב לגבי שמואל,

ורבינו הגדול מהר''י אבוהב כתב -שטעמו שלא בעינן עטיפת ישמעאלים אלא גבי אבילות, אבל גבי ציצית שהתורה חייבת אותו בכסות,

שאדם מתכסה, כמנהג שאדם מתכסה ככה יהיה החיוב

ונאמר שלשון להתעטף לשון כיסוי הוא בזה הענין,

ואחר זמן רב בא לידי בעל העיטור וכתוב בו כלשון הזה -

רבותי הגאונים כתבו עטיפה כעטיפת ישמעאלים -עטיפה גמורה,

ומסתבר לנו שעטיפת ישמעאלים לא הוזכרה אלא לגבי אבילות,

שאמר שמואל -כל עטיפה שלא כעטיפת ישמעאלים -לא עטיפה

הדגים רב נחמן איך להתעטף כמו ישמעאל עד שהטלית מגיעה לגומות שבלחי למטה פירוש -צריך לכסות את פיו, ושם הוא שכתוב ''לא תעטה על שפם'',

מכלל שלדעת כולם חייב,

ובמצורע כתוב ''על שפם יעטה'', ובמנודה היה קשה לנו,

אבל לדעת כולם לא חייב בעטיפת הראש שאם כן יכסה פיו,

וכי רבי ישמעאל, יהודה בן אילעי שהיה מתעטף בסדינים המצוייצים,

וכן החתנים מי היו מתעטפים כל כך ואף על פי שמברכים להתעטף כיסוי שכתוב ''אשר תכסה בה'',

שמנהג בני אדם שמתכסים בכסותם והולכים ועושים עסקיהם פעמים בגילוי הראש, פעמים בכיסוי הראש)

לפי שולחן ערוך -סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם,

(ט''ז -אף על פי שגבי אבל בעינן עטיפה שיכסה גם פיו, היינו שכתוב ''לא תעטה על שפם'',

אבל לענין ציצית אף על פי שמברכים להתעטף מכל מקום היינו כיסוי שכתוב ''אשר תכסה בה'', כדרך מנהג בני אדם להתכסות)

פעמים בכיסוי הראש, פעמים בגילוי הראש

(מישנה ברורה -אף על פי שמברכים להתעטף, כיסוי הגוף לבנפרד זה עיטוף והוא עיקר העיטוף,

ועוברי דרכים שמניחים הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צוארם על כתפיהם -לא יוצאים ידי חובת ציצית בזה,

וביוצא בזה לדעת כולם לא עיטוף הוא)

המשך הטור -ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש

בית יוסף -גם זה מדברי בעל העיטור, ונראה שלא לומר שיכסה ראשו כדי שלא יהיה בגילוי הראש לגמרי שאין זה מענין מצות ציצית

ועוד איך הלך לעשות צרכיו וליטול ידיו בגילוי הראש, אלא היינו לומר שאף על פי שראשו מכוסה דרך צנועים להטיל סודר או טלית על ראשם,

כמו שהבנו גמרא מסכת קידושין דף כט עמוד ב -משתבח לו רב חסדא לרב הונא הרב המנונא שאדם גדול הוא,

אמר לו לכשיבא לידך הביאהו לידי, כי שבא ראה שלא פרס סודר,

אמר לו מה הטעם לא פרסת סודר

אמר לו שלא פרס סודר כדרך הנישואין שהיו רגילים לכסות ראשם,

ופשוט שלא היו הבחורים הולכים בגלוי ראש ממש,

אלא ודאי היינו סודר או טלית שפורסים על הראש