'חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב … בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר' (משנה תענית ד,ו). חורבן הבית קשור לגזרה שלא יכנסו לארץ – שזהו בשל חטא המרגלים: '"ויבכו העם בלילה ההוא", אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה; אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות' (תענית כט,א). נראה ע"פ זה שכל הדברים שקרו ב-ט' באב שורשם נובע מחטא המרגלים שעלתה מידת הדין ונגזר עליהם שלא יכנסו לארץ וכן לצרות ובכי בכל הדורות. אולי זה התגלה בחמשה דברים כנגד שיצאו ממצרים כדי לבא לארץ להילחם עליה ולכבשה, שזהו "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג,יח). '"וחמושים" - אין חמושים אלא מזויינין, שנאמר "וחמושים עלו בני ישראל" – (יהושע א) "ואתם תעברו חמושים". וכתיב (יהושע ד) "ויעברו [בני] ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חלוצים ארבעים אלף חלוצי צבא"' (מכילתא על הפס'), ממילא יצאו ממצרים חמושים כדי להיכנס לארץ בכיבוש (ולכן גם הפס' לראיה מובא מיהושע שם נכנסו לארץ עם הנשקים שהוציאו ממצרים), וכיון שבעקבות המרגלים נכנס בהם פחד להילחם על הארץ, אז התגלה כנגד זה מה שנאמר עליהם "חמושים" שזה נשמע כמו לשון חמשה, שכך יתגלה מזה צער בחמשה דברים. בנוסף, דרשו חז"ל על הפס': 'ד"א: "וחמושים עלו" – אחד מחמשה' וכו', שאותם שלא רצו לצאת אחר הקב"ה מתו במכת חושך, והם היו ארבע חמישיות, שכך כנגד זה שהיה גילוי של יחס של חמשה, נענשו בחטא המרגלים שיהיה צער בחמשה דברים (שהאחד זה בחטא המרגלים עצמו שנענשו שלא להיכנס לארץ, שכך זה כרמז שאצלם זה אחד מהחמשה); שזה בשל שהם לא רצו להיכנס לארץ, וכך התגלה בהם כעין החלוקה לחמשה במתים במצרים שהיה מהחטא שלא רצו לצאת וללכת להיכנס לארץ ולכן מתו בחושך, וכך גם הם מתו במדבר, ונעשה גילוי של חמשה שיתגלה באסונות במשך הדורות. גם הכניסה לארץ היא הלשון החמישית שנאמרה בשלבי הגאולה ממצרים, שזהו הלשון של "והבאתי" וגו', לכן כנגד חטאם במרגלים שלא רצו להיכנס לארץ התגלה שיחולו חמשה דברים רעים. חורבן המקדש היה פעמיים, נראה שזה בא בעקבות שהמרגלים בדברם נגד הכניסה לארץ אמרו את דבריהם כעין בשני שלבים, שבהתחלה: “וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ. ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו" וגו' (במדבר יג,כו-כז). ואז כלב הפסיקם בכך שדיבר טובה על הארץ, ואז המרגלים ענו נגדו "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ויוציאו דבת הארץ" (פס' לא-לב), שזהו כעין שוב חזרה לרעה, ולכן כנגד זה התגלה פעמיים חורבן הבית. כנגד שישראל לא רצו להיכנס לארץ נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. כנגד שהמרגלים חשבו שלא כדאי להיכנס לארץ כיון שבה צריך לפעול בעולם הטבעי, כגון לעבוד כדי להתפרנס וכדו', ואילו במדבר הם חיים כעין בעולם של קודש, ולכן עדיף להישאר בו (כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, 'בארץ לא זרועה', 'מה היה באמת חטא המרגלים?') שזה מבט שרואה ניתוק בין הארץ לשמים, לכן כנגד זה נחרב הבית שהוא מחבר בין שמים וארץ, שבא להשכין שכינה בקרב הארץ הגשמית. כיון שלא רצו להיכנס לארץ מפחד חרב העמים ואמרו שהיה כבר עדיף למות ("וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב” וגו' [במדבר יד,ב-ג]), אז כנגד זה בא חורבן ביתר שנרצחו בה יהודים רבים מאוד ע"י חרב הרומאים (חורבן ביתר בא בעקבות שבר כוכבא פגע והרג את ר”א המודעי [יר' תענית ד,ה], שזה כעין שישראל באו לרגום את יהושע וכלב [במדבר יד,י (רש"י)] שיכלו להפגע מזה. כמו"כ, בר כוכבא היה אומר לה' ביציאה לקרב שלא יעזור ולא יכשיל: 'וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף' [יר' שם], שזה מזכיר שהמרגלים אמרו שה' לא יכול לעזור להם לכבוש את הארץ: "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" [במדבר יג,לא] 'אל תיקרי ממנו אלא ממנו, כביכול שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם' [מנחות נג,ב], שזה כעין דברי בר כוכבא שנובע מחסרון באמונה שה' עוזר ומביא לניצחון על האויבים. המרגלים הוציאו את דיבת הארץ ע"י שהראו את פירותיה, לכן כנגד זה נחרשה העיר ירושלים, שלא יגדל בה כלום. בית ראשון נחרב על ע"ז ג"ע וש"ד (יומא ט,ב), אולי חטאים אלו מתגלים בחטא המרגלים, ע"ז מתגלה שאמרו: "נתנה ראש" - … ורבותינו פירשו לשון ע"א' (רש"י; במדבר יד,ד), או בעצם זה שלא רוצים להיכנס לארץ יש בזה גילוי כעין ע"ז: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב), לכן מתגלה ע”ז בחורבן שכעין תוצאה מהבכי בחטא המרגלים. ישראל אמרו: “נשינו וטפנו יהיו לבז" (במדבר יד,ג), ובהיותן שבויות מלחמה היו יכולים להשתמש בהן לעריות (שזה היה דבר נפוץ אז), לכן כנגד זה התגלה שחטאו בבית ראשון בעריות. כנגד שאמרו על עצמם: "ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב" (שם), התגלה כנגד זה בבית ראשון שפיכות דמים. בית שני נחרב בגלל שנאת חינם, שזה כעין תוצאה מהשנאה שהתגלתה בחטא המרגלים: "ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים" (שם,י). אולי גם עצם הרצון שלא להיכנס לארץ, שבכך משאירים את העממין בארץ, אז זה גורם שיתגלה בעולם ע"ז ורצח – שהיו העממין עובדי ע"ז ומקריבים למולך, וכן היו פרוצים מאוד בעריות ("וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו" [ויקרא יח,ג]. "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם" [שם,כד]), שכך באי כניסתם לארץ גרמו שיתגלה בארץ שלושת העברות החמורות, וכך גם הבית נחרב בשל חטאים באלו. בית שני נחרב בשל שנאת חינם, כעין שהעממין פעלו מתוך שנאה לישראל והשחיתו את הכל כדי שישראל לא יהנו מהם: 'כששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו ושרפו את הזרעים, ועקרו את האילנות, וקצצו את הנטיעות, וסתרו את הבניינים, וסתמו את המעיינות' (תנחומא "בשלח" סימן א), שזה היה אחת הסיבות לכך שנגרם שגלו במדבר ארבעים שנה – 'הריני מעכבן במדבר ארבעים שנה, עד שיעמדו הכנעניים ויתקנו מה שקלקלו' (שם) כך שיש קשר בין שנאת העממין לגזרה שלא יכנסו לארץ במשך ארבעים שנה, והגזרה קשורה גם לחטא המרגלים (שבגלל חטא המרגלים נגזר שלא יכנסו לארץ), לכן בחטא בבית שני שבגללו נחרב הבית זה מתגלה בשנאת חינם שקשורה בעקיפין לחטא המרגלים בהבאת הגזרה של ארבעים שנה במדבר. כמו"כ מה שרגמו את יהושע וכלב זהו גילוי של שנאת חינם.