עקב חטאי ישראל, התורה מביאה קללות שאחת מהן היא קללת שממת הארץ (ויקרא כו, לב): "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּושְׁבִים בָּהּ". כל זמן שעם ישראל יהיה בגלות, אדמת ארץ ישראל (דברים כט, כב): "לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב".

עובדה היא שבמשך 2,000 שנה שהעם היהודי גלה מארצו, אויבי ישראל וכל העמים האחרים שבאו לאחר מכן, לא הצליחו ליישב, להיאחז ולהפוך אותה לארצם במקום עם ישראל.

דורנו ששב לארץ האבות, הוא עד לכך, שמצא את הארץ, למזלנו הרב, ריקה ושוממה, פנויה כמעט מתושבים. לו היתה מיושבת על ידי עם זר, כי אז לעולם לא יכול היה חלום שיבת ציון להתגשם.

ארץ ישראל איננה נענית לשום עם אחר, אלא מחכה לשובו של עם ישראל מהגלות. רק כאשר ישראל ישובו לארצם, תשוב הארץ לפרוח. עובדה זו מעידה על הקשר המיוחד שבין ה', עם ישראל וארץ ישראל.

הרב משה גרילק זצ"ל, מהספר: "פרשה ופשרה"