'רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו, שנאמר (זכריה ו, יב): "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח”. רבי יודן בשם רבי איבו אמר: מנחם שמו, שנאמר: "כי רחק ממני מנחם”. אמר רבי חנינא: ולא פליגי – חושבנא דדין כחושבנא דדין, הוא מנחם הוא צמח. והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם רבי איבו: עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי, געת חדא תורתיה; עבר עלוי חד ערבי. אמר ליה: מה את? אמר ליה: יהודאי אנא. אמר ליה: שרי תורך ושרי פדנך. אמר ליה: למה? אמר ליה: דבית מקדשון דיהודאי חרב. אמר ליה: מנא ידעת? אמר ליה: ידעית מן געייתא דתורך. עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי, אמר לו: אסר תורך אסר פדנך, דאתייליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה: ומה שמיה? אמר לו: מנחם שמיה. ואבוי מה שמיה? אמר ליה: חזקיה … אמר רבי אבון: למה לי ללמד מן ערביי, ולא מקרא מלא הוא?! דכתיב (ישעיה י, לד): "והלבנון באדיר יפול”, וכתיב בתריה (שם יא, א): "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה”' (איכ”ר א,נא [ובדומה ביר' ברכות ב,ד]). מסביר מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א שהסיפור בא ללמדנו שהגאולה צומחת מתוך החורבן, שדווקא מתוך חורבן המקדש צומחת הגאולה, ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' תמוז-אב, 'התעניות ייהפכו לימים טובים'. אולי אפשר שבאו לרמז בסיפור, מעבר למסר המרכזי שבו שהגאולה צומחת מתוך החורבן (שזהו שכתגובה אומר רבי אבון את הפס' שמוכיח זאת), יש בזה גם רמזים לנעשה בגאולה. חז"ל מביאים ששמותיו של המשיח הם מנחם וצמח, שחשבון שניהם שווה. אולי בא לרמז שבגאולה בעקבות הצרות יעלו לא"י ויפריחו אותה ובכך יביאו את התחלת הגאולה, שזהו השם צמח שמרמז על צמיחה, ודרך זה נעשת הנחמה (שזהו מנחם), שמתנתקים מהצרות שהיו בגלות. שזהו כמו שנעשה בתחילת העליות שבעקבות הצרות שהיו באירופה התחזקו היהודים לעלות לארץ וליישבה. כך עלו לארץ והקימו קיבוצים והפריחו את א"י, ובכלל הוקמו מקומות חדשים בארץ שהיו עובדים בהם בעיקר בחקלאות – זהו שיש גילוי של צמח כרמז לצמיחה, ובדבר זה נעשה כעין נחמה שמתנתקים מהצרות שבגלות; וכן בזה עשו את היסוד להבאת תהליך הגאולה, כמו שמביא הכוזרי: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד", כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז). וכן מובא העקרון בגמ': 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). שתהליך הגאולה נעשה בהפרחת א"י, שזהו הפס' בשלמותו: “ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו,ח). '"ענפכם תתנו" - לא תהיו עוד שממה כ"א תגדלו ענפים ותשאו פרי למאכל לעמי ישראל כי קרבו לבוא אל ארצם' (מצודות) [וכן מובן מביאור המילות למלבי”ם: '"קרבו". מהדגוש, ר"ל קרבו את עצמם - שעושים הכנות לזה', יוצא שהגאולה קשורה להכנות שפועלים לעליה והפרחת הארץ]. היהודי נפגש עם ערבי, כרמז שמי ששלטו בתחילת העליות היו הערבים – הטורקים; וכן כרמז שיש בעיקר שני אנשים – יהודי וערבי שמתגלה בקשר לארץ, שזהו שהערבים רוצים לקחת מאיתנו את הארץ, וכך היו התנגשויות מול הערבים מהתחלת חזרתו לארץ ועד עתה. הערבי אמר שהבין זאת מגיעת השור, כרמז שהיו קונגרסים לעניין העליה לא"י, ורובם לא היו דתיים – כך שהם רצו לעלות מראיה חילונית, ולכן זה נרמז בשור שהוא בהמה כעין שרצונם התבטא בטענה חומרית כעין בהמית ולא רוחנית (אולי לכן נאמר בנוסח שבאיכ"ר מושיע היהודים ולא מלך המשיח, כרמז שזה מתגלה לעיני האנשים כמושיע מהצרות ולא נראה כמשיח שחושבים עליו בצורה של החזרה בתשובה); בנוסף הזרוז לעליה לא"י זהו כוחו של משיח בן יוסף, ולכן זה מתגלה בשור כרמז ליוסף: “בכור שורו הדר לו" (בראשית לג,יז). ומי שגעה היה שור אחד, כרמז שלא כולם הסכימו עם הרצון לעליה לארץ, אלא הם היו מעטים יחסית (כעין בודדים), וכן שמי שפעל ביותר לעניין זה היה אדם אחד – הרצל. היהודי חרש את שדהו, כרמז לעבודת הקרקע, כרמז שפעלו להתיישב ולהפריח את א"י. הערבי אמר שישחרר את השור והפדן, שזהו יתד המחרשה או צמד הבקר כיון שבא חורבן, כי נחרב המקדש, ואח"כ אמר שיחזיר כי נולד מושיע היהודים. יתד החרשה נתקעת באדמה, שזהו כרמז לחיבור בכח חזק לא"י, שבחורבן נעשה ניתוק בכח מהארץ, שזה התגלה בתשעה באב שהחריבו את הבית וכן 'ונחרשה העיר' (משנה תענית ד,ו), שזהו ניתוק מהארץ, ולכן מתגלה כנגדו שיפסיק את החיבור החזק לארץ. אולם ביאת הגאולה באה בעקבות שנאחזים חזק בארץ ומפריחים אותה בכח (כמו שעמדו ונלחמו ושמרו מהאויב הערבי, והפריחו את הארץ תוך מחלות מהביצות ועם כל הקשיים) שבזה מביאים את הגאולה, ולכן הערבי חיבר ביניהם – הולדת הגואל והחזרת המחרשה והשוורים, שיחזור ויתקע את יתד מחרשתו באדמה, כהיפך מהחורבן שנחרשה העיר לחורבן א"י. ויש רמז שרומז בשם פדן גם על צמד הבקר, כרמז שהבאת הגאולה הפיזית שזהו גאולה של משיח בן יוסף קשורה לגאולה של משיח בן דוד, שביישוב והפרחת א"י שזהו גילוי משיח בן יוסף גורמים שיבוא בעקבותיו גם משיח בן דוד שקשור אליו, שזהו כצמד הבקר ששני השוורים מחוברים זה לזה, כרמז ששני המשיחים קשורים זה לזה. השם צמח הוא קשור בשם מנחם, שניחום מרמז על צרה גדולה שהיתה שלכן צריך נחמה, כרמז שהצמיחה הגדולה לחזרה לארץ באה בעקבות חורבן גדול, שזהו השואה האיומה שבעקבותיה עלו רבים לארץ, ונעשה הקמת מדינת ישראל – שלטון יהודי בא"י, שזהו תיקון לחורבן שמתגלה באי שלטון יהודי בארץ. אביו של מנחם נקרא חזקיה, כרמז לחזקיהו המלך שמולו עמד סנחריב שכבש ובלבל את האומות, שכך הצרה שהיא שיא הצרות שבעקבותיה נעשתה נחמה בהגעה והקמת שלטון יהודי בארץ (שזהו שמנחם הוא בנו של חזקיה – התוצאה של חזקיה) היה בשואה שבה הנאצים ימ"ש נלחמו באומות רבות והיה חורבן גדול ואנשים רבים עברו ממקום למקום כעין סנחריב שבלבל את האומות.