'אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם?! והכתיב (ירמיהו ב, כב) "נכתם עונך לפני"? אלא אע"ג שנחתם נקרע, שנאמר (דברים ד, ז) "כה' אלקינו בכל קראנו אליו". והכתיב (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו"? התם ביחיד הכא בצבור. ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ. (שמואל א כה, לח) "ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל", י' ימים מאי עבידתייהו? אמר רב יהודה אמר רב: כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ. בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו: כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד' (ר"ה יח,א). בעשי"ת ה' קרוב אלינו ולכן שומע אף את קולו של היחיד וקורע את גזר דינו. דבר זה קשור לתשרי שבו נברא העולם, ולכן בו נעשה גילוי של דין לעולם (לכן התגלה בנבל עשי"ת ועשר לגימות כרמז שזה חלק מדינו בזמן זה), והעולם נברא בעשרה מאמרות ולכן כנגדם ה' ממתין בדין עשרה ימים אלו של עשי"ת בו הוא קרוב אלינו. לכן בתשרי הגיעה אלינו התורה, ביוה"כ (אז משה הוריד את התורה והביא לישראל), כיון שהיא הבסיס להעמדת העולם כראוי לבריאתה, שזה ע"י הליכה כרצון ה' שמתגלה בעולם ע"י התורה (לכן גם יש עשרה ימים כנגד עשרת הדברות; שהם כנגד עשרת המאמרות של בריאת העולם, שהתורה זהו הבסיס לבריאת העולם [ב"ר א,א. שבת פח,א]). לכן גם זה יוצא "בחדש השביעי" (במדבר כט,א), כרמז לשבת (היום השביעי בבריאה), שהוא היום של גילוי שם ה' בעולם, בו אנו מגלים על שה' ברא את העולם (שמות כ,י) ומולך בו (דברים ה,יד); וכן שבת היא מעין עוה"ב ('שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]), שאנו מתקנים את העולם לגילוי מלכות ה', שלזה נברא (וכן כרמז למתן תורה שהיה בשבת [שבת פו,ב], בה אנו מתקנים את העולם). כיון שר"ה קשור לדין האדם בעולם, על שתיקן וקידש או ח"ו ההיפך, לכן אולי הובאו שלושה הסברים לדברי המשנה שבר"ה נידונים 'כבני מרון'. שזה כנגד שלושת הדברים עליהם עומד העולם בקדושתו, שעל מעשינו בקדושה אנו נידונים כבני מרון: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). הדעה כבני צאן רומזת לגילוי 'העבודה', כצאן שמוקרב בביהמ"ק (וזה גם כולל בתוכו גילוי עבודת ה' במצוות [כיום שאין מקדש, ואז 'תורה' מתפרש לימוד תורה. או עבודת ה' גדולה וחשובה זהו כקרבן, ואילו תורה זה כל גילוי של תו"מ]). הדעה שזה כמעלות בית מרון זהו גילוי של 'גמ"ח', שכיון שאי אפשר לעבור יחד שני אנשים זה בצד זה, עליהם להתחשב ולעשות חסד ולוותר אחד לשני כדי שיוכלו לעבור. הדעה כחיילות של בית דוד זה כנגד 'התורה', שעניינה גילוי וקידוש שם ה' בעולם, שכך חיילות בית דוד ניצחו והביאו לקידוש שם ה' גדול (ואף מן הסתם דוד חייב את העמים תחתיו שלא לעבוד ע"ז, שהיא והתורה הפכים). אולי נאמרו שלושה הסברים גם כרמז לכך שה' דן בר"ה אבל גם שומע לתפילתנו בעשי"ת שאז קורע את גזר הדין גם ליחיד (כמו שנאמר בגמ' קודם). שגילוי תפילה נאמר בתהלים בשלושה: דוד, משה ועני. "תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני" (תהלים פו,א). "תפלה למשה איש האלקים" וגו' (שם צ,א). "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו" (שם קב,א). כנגד משה שהנהיג את ישראל במדבר כעין רועה צאן (כמו שה' אמר לו [ולדוד] שנבחר בהיותו רועה צאן: ' ... אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי "ומשה היה רועה"' [שמו"ר ב,ב]), זהו ההסבר של בני צאן. כנגד עני שאין לו ממון, זהו רמז במעלות בית מרון שזה מקום צר ותלול מצדדיו שלכן לא יכולים לעבור שנים זה בצד זה (רש"י), כך שזה כרמז כעין שלא בא עם רכוש כצאן ועגלות וכדו' שיפלו מההר, אלא בא לבדו ללא כלום, שזהו כעני. כנגד דוד זהו חיילות של בית דוד. (אולי שלושת התפילות רומזות בפנימיותם כנגד האבות [כעין השורש לגילוי של משה בהמשך בגלוי וכדו'], שמשה הביא את התורה וזה רומז בפנימיותו לאברהם שהיה הראשון להפיץ תורה בעולם. דוד שלט בארץ, וכבש ממלכות חזקות וכן החל לבנות את יסודות המקדש מקום השכינה, שזה כעין רמז ליצחק שנאמר לו להיות שליט - נציב בארץ ושינתן לו ארצות קשות ושישכן את השכינה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ", עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ ... "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות [האל]". "האל" - קשות כמד"א (יחזקאל יז, יג): "ואת אילי הארץ לקח"' [ב"ר סד,ג]. עני כנגד יעקב שירד ללבן בלי כלום, כעין עני; וכן ירד למצרים בשל הרעב, כעין עני שאין לו מה לאכול. כך יש גילוי רמז לאבות ומשה ודוד, שאנו באים בתפילה להתחבר לה', וזה במיוחד בכח זכות אבות והתורה שקיבלנו ע"י משה, ויעודנו יחד זה לגלות את מלכות ה' כעין המתגלה במלכות דוד [דה"י א כט,כג]).