ב. לְמַעְלָה מֵהֶם, ר"ל שחמור הדבר הזה בדרגת טומאה מהשרץ. ושכבת זרע. וטמא מת והמצורע בימי ספרו. ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה (רמב''ם. יכין. אליהו רבה להלן (משנה ג). והר' עץ חיים): כזית נְבֵלָה, של חיה בין טמאה בין טהורה (נדה (דף מב:). וכ"כ הכלי טהור), וכן אבר מן החי (מלכת שלמה): וּמֵי חַטָּאת מי אפר פרה אדומה. שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, דהיינו שיש בו שעור כדי להטביל בו ראשי גבעולין של אזוב, כדי להזות על הטמא (לעיל במשנה א. ובפרה (פי''ב משנה ה). יכין): והוא נושע או מסיטו כגון שהיה עץ מונח בראש האילן או בראש הכותל ונבלה בקצה אחד של העץ ובא האדם והכריע בקצה השני [עיין להלן]. את מי החטאת, אז הוא נטמא. אבל אם עושה כן לצורך הזאה על הטמא אז נשאר בטהרתו (כן הוא במסכת יומא (דף יד.) ובנדה (דף ט.) וכ"פ במשנה תורה (ריש פרק ט"ו מהלכות פרה). יכין. מעשה ארג. והכלי טהור): שֶׁהֵם מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא משהגביה אחד מהן בין בידו, בין שהגביהו חבירו על כתיפו, ואפילו שלא נגע הוא בטומאה, או שהיתה הטומאה קשורה בחבל והגביה הטומאה על ידי החבל, כיון שהניע כובד הדבר הטמא בעצמו נטמא האדם טומאת משא לטמא בגדים שעליו בין בגדים (או כלים, זולת כלי חרס) שהוא נוגעה בהם בשעה שהוא נושעה את הטומאה (כן הוא בפירוש המשניות להרמב''ם. ובר"ע מברטנורא^ד. והמלא כף נחת ועיין באמת ליעקב [קמנצקי]), והוא מטמא כל זמן שהטומאה על גביו, אבל לאחר שפירש מן הטומאה אינו מטמא כלים בנגיעה, לפי שהנושא את הטומאה, לאחר שפירש ממנה, אינו אלא ראשון לטומאה, ואין כלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה, ואפילו בזמן שהוא נושא את הטומאה אינו מטמא אדם וכלי חרס. אלא שאר כלים בלבד. ואין לך טמא טומאת משא אלא האדם בלבד, ולא כלים ולא אוכלים ומשקים שאם היו כלים רבים זה על גב זה ונבלה או מי נדה בכלי העליון, לא נטמאו הכלים התחתונים במשא, כל זמן שלא נגעו בנבלה או במי הנדה. וכן אוכלים ומשקים אין טמאים טומאת משא, דגבי טומאת משא כתיב לכם, ודרשינן לכם הם מטמאים במשא ואין מטמאים לא כלים ולא אוכלים ומשקים במשא. וכשם שהנבלה מטמאה במשא, כך מטמאה בהיסט, שהיסט ממין משא הוא. כגון שהיה עץ מונח בראש האילן או בראש הכותל ונבלה בקצה אאחד של העץ ובא האדם והכריע בקצה השני. כיון שהגביה הקצה שבו הנבלה, נטמא טומאת היסט, שהרי הוא כנושע (פירוש המשניות להרמב''ם. והר"ע מברטנורא). [וע"פ הרמב''ם ז"ל אין צריך אפילו להזיז את הטומאה. כגון שהגביהו חבירו על כתיפו (פרק א' מהל' טומאות מת גם כן לענין עם הסיעה בבית סתריו ועוד)] ^הועיין בספר משנת טהרות כאן) לְטַמֵּא בְגָדִים שהאדם שהשיע את הטומאה טמא, ומטמא בגדים בשעה שהוא נושעה את הטומאה (כ"פ הרמב''ם בפירוש כאן. ועיין במש"כ במשנה תורה (הל' פרה ריש פרק ט"ו), ר"ע מברטנורא. והיכין): וַחֲשׂוּכֵי בְגָדִים בְּמַגָּע כלומר אבל אם נוגע אינו מטמא בשעת מגעו בגדים (עיין בירושלמי [ווילנה] מסכת ביכורים פ"ב הלכה ב'). ועיין בזבים (פ"ה משנה א'). משנה תורה (שם). וע"ע בספר כלי טהור):