סיפור דמיוני . - שכל חלקיו אמת  .

---------------------------------------------

הוא היה יהודי פשוט. פשוט מאד כל חייו התנהלו 

 בכיפה של צניעות  ואי התבלטות - הולך בצל.

 עובד היה בזבל . מדוייק יותר שוליה של נהג משאית זבל

 היה מקושש שיירים שנשרו לאוספם  לערמה שעל המשאית.

 שבוע שעבר נפטר יהודי זה מהעולם, בדמי קשישותו.

 בשבעה לא היו הרבה מנחמים. האמת מעט שבמעט .

עיתים אפילו לא מניין.

 שהאיש כמו שאמרנו פשוט שבפשוטים היה. 

לא היה לו  בצקלונו דבר מרכולת - "למכור" לאנשים.

 להתחכך עימהם ולרכוש לו חברים.

ולמה דברים אלה נכתבים  ?

 על שום סופו של זה הסיפור.

 כשהגיע יהודי זה לבית דין של מעלה,קם הקב"ה מכסאו

 והורה לרב השרפים לפצוח בשירת השילוש של הקדושה.

 ובפמאליה של מעלה רחשה תמיהה.

 מיד מפתח הקב"ה  בשאלה.

 אתם יודעים מי בא אלי ?

 מי שאני חייב לו ביותר.

 ואזיי הוסיף וסיפר הקב"ה את אלה הדברים :

 

בני יקירי זה עשה מלאכתו נאמנה עלי ארץ .

כל מעשיו היו אמונה, משפט וצדקה.

בזיעת אפיו אכל לחם עניים

 שמשכורתו דלה הייתה .

עובד זבל היה בעריה.

ועל מלאכתו המייגעת מוסיף היה עוד לנבור בהררי הזבל

   חפצים הנראים על פניהם ראויים לשימש. מפרישם ומניחם בצד 

 שיצודו עינם מי שמחפשים את אלו המציאות.

 ומשפעם ראה ערימת ילדים נוברת בערמת הזבל והם מחפשים צעצועים

 [שיירים של גני הסביבה].

 היה מדקדק יותר לחפש ולהפריש צעצועים לאותם הילדים.

 נהג המשאית נואש ממנו שמעשיו סרבלו את העבודה.

 ומשנואש מלעקור מנהג זה של בני זה - היהודי.

 פוטר בני  היהודי טרם עיתו .

 והנה גם משפוטר,עדיין היה מכתת רגליו לערמות הזבל .

 לברור ולהפריש מתוכם חפצים ובעיקר צעצועים 

ולהניחם כמרכולת מזומנת בצד .

וכשנשאל פעם על ידי מי  - מה מעשיו אלה.

 השיב אני מבקש להמשיך את ילדותו לחפש צעצועים בזבל . 

שילדים אשר כמוני ייחייכו מעט בשמחה.

 הפסיק הקב"ה וביקש להקרין לכל פמאליה של מעלה סרט.

 ובו נראים עשרות ילדים משחקים בצעצועים והם מחייכים ושמחים. 

כל אלה בניו של זה היהודי - בני יקירי.

 ועתה פנה הקב"ה לפמאליה של מעלה  בשאלה.

 מה שכרו של זה ?

 השיבו מה שהשיבו וחתם הקב"ה  :

שכרו : שסיפורו זה יסופר בארץ  

תחת השם "יהודי"... 

 שזה היהודי - משאת נפשי......

 זה "הודי" - עלי אדמות.

 

מחבר החלקים : משה אהרון.